מָה הַקֶּשֶׁר לֶאֱפוֹת עַכְשָׁו,
שָׁאַלְתָּ אוֹתִי כְּשֶׁנֶּעֱמַדְתִּי בִּשְׁתַּיִם עֶשְׂרֵה בַּלַּיְלָה
וּבְיָדַי בָּצֵק עוּגִיּוֹת
הָיִיתִי צְרִיכָה לְנַצֵּחַ אֶת הַפַּחַד,
עָנִיתִי
לְעַרְבֵּב אֶת הָרַע וְהַטּוֹב בַּקְּעָרָה
הָיִיתִי צְרִיכָה לְהִתְמוֹדֵד עִם הָמוֹן בָּלָגָן וְלִכְלְכוּךְ
לִמְעֹךְ חָזָק וּלְהָטִיחַ אֶת הַבָּצֵק וְהַמַּחֲשָׁבוֹת
הָעִקָּר שֶׁיָּצָא טָעִים בַּסּוֹף,
מָשַׁכְתָּ בַּכְּתֵפַיִם וְחִיַּכְתָּ
מָה אַתָּה מֵבִין בְּמַחֲשָׁבוֹת וּמְעַברִים
מָה אַתָּה מֵבִין בִּלְעַרְבֵּב חָזָק חָזָק
עַד שֶׁמַּרְגִּישִׁים אֶת הַשְּׁרִירִים
חִיַּכְתִּי בַּחֲזָרָה
וְאָמַרְתִּי שֶׁאַתָּה מֵבִין רַק בְּלֶאֱכֹל
כְּשֶׁהַכֹּל טוֹב וְטָעִים
וְאַתָּה אָמַרְתָּ שֶׁזֶּה נָכוֹן
הַלֵּב שֶׁלְּךָ רָגוּעַ וְלֹא עוֹבֵר עוֹנוֹת וְשִׁנּוּיִים
נֶעֱמֶדֶת לְיָדִי
כִּדְרַרְנוּ כַּדּוּרֵי בָּצֵק בִּשְׁתַּיִם עֶשְׂרֵה בַּלַּיְלָה
מוֹעֲכִים אֶת הַפְּחָדִים חָזָק חָזָק לְעִגּוּלִים יָפִים יָפִים
כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹהֵב
הִכְנַסְנוּ לַתַּנּוּר
לָתֵת לַמַּחֲשָׁבוֹת לְהִתְבַּשֵּׁל
וְחִכִּינוּ
וְשָׁתַקְנוּ
תָּמִיד הַפְּחָדִים יוֹצְאִים אַחֶרֶת מֵהַתַּנּוּר
אִם נָשִׁים אוֹתָם בְּצִנְצֶנֶת יָפָה וְנִתַּן לָהֶם לְחַכּוֹת
תּוֹךְ שָׁבוּעַ כְּבָר יִשָּׁאֲרוּ רַק
פֵּרוּרִים
3 Responses
אוהבת מאד את השיר. יש בו עושר ציורי, ואינטימיות עדינה ואותנטית – יוצרת אצל הקורא תחושה של קרבה אל השיחה שמתרחשת בשיר.
אהבתי מאוד את המטאפורות שלך! יצירה מקסימה, ובלי קשר לעובדה שאני אוהבת עוגיות…
יצירה עם תנופה, מרגשת ונוגעת. הלשון הציורית 'מבשלת' את החוויה גם אצל הקורא! ובסוף, הפואנטה, מזמינה ללכת עם השיר עוד והלאה.