יאיר חוזר לתל אביב, נרשם לישיבה בכפר הרוא"ה וממשיך להיות דתי כמו שרצה
מכתב ליאיר
שלום יאיר!
קוראים לי דניאל, מפתח תקווה
אהבתי מאוד את הסיפור שלך, קודם כל הצטערתי לשמוע שאבא שלך נפטר, בוודאי זה היה ממש קשה, גם אני דתי כמוך, גדלתי בבית דתי, ואני לומד בבית ספר דתי ואני בחברה הדתית.
הבנתי אותך כשרצית להמשיך להיות דתי כפי שאביך גידל אותך,
וגם אחרי האסון שקרה.
קשה לי לדמיין לחשוב איך זה לגדול כאדם דתי בחברה חילונית לחלוטין
זה וודאי קשה מאוד, וצריך אמונה רבה כדי להצליח לעמוד בזה.
לדתיים יש גם קשיים בחברה דתית, אז וודאי שגם במקרה שלך
אני ממש גאה בך שהמשכת בדרכך וששמרת על העקרונות שלך גם במצב כל כך קשה.
אני בטוח שלא רצית לצער את אימך אבל זה מצב יוצא דופן
מזל שנפגשת עם ראובן שעזר לך לסדר את הדברים.
אני ממש אוהב כדורסל ושמחתי לקרוא שבזכותך הכיתה ששלך ניצחה במשחקים חשובים ושזה מה שהפך אותך למקובל.
לדעתי כדורסל הוא משחק מצוין שיכול לקשר בין אנשים כמו במקרה שלך, בין דתיים לחילוניים.
רואים שבמהלך הסיפור השתנתה בהרבה בחינות.
שמחתי לקרוא שחזרת בגיל 16.5 לתל אביב ונפתרה הבעייה, תמשיך להיות טוב.
בהערכה רבה- דניאל אפטרגוט
