לבדה,בשקט. / יהל בת שבע כהן

היא נראית כמו נסיכה מהאגדות. אצילית, שקטה ומתוקה,
אחת כזו כשרואים ברגע הראשון ישר מתאהבים בה.
אחת שהייתי רוצה לדבר איתה שעות, ולראות מיהי גם אחרי המבט הראשון.
היא היתה כמו פרח ביער של קוצים.
את מבטה החייכני והשקט אי אפשר להוציא מראש לא משנה כמה מאמץ אשקיע בכך
ואת ההבדל בין הבנות שדיברה איתן כדי לברר על האוטובוס, ככל הנראה איתה בכיתה או בשכבה, אי אפשר לתאר מרוב שהוא גדול.
הן חבורה רועשת חסרת תוכן, ואילו היא שקטה ומלאת עולם מלא תוכן.
הן יתלוננו על כל דבר ולעומתן היא תודה על דבר קטן
הן מרוזכות בעצמן ובטלפונים והיא, זה משהו מיוחד…
ממבט של כמה דקות אפשר להבין שהיא שקועה בעולמה הפנימי
ואילו הבנות האחרות, רק בעצמן. ולאחר שהן הלכו,
השאירו אותה לבדה כלא קיימת עבורן
רציתי להבין משהו אחד:
איך הן מצליחות להתעלם לחלוטין מהאוצר שיש להן ולא מתיימרות להיות איתה שעות ולהבין את עולמה הפנימי.
ומתוך כל זה הרצון להבנה בער בי אז שאלתי אותה: "אלו היו חברות שלך?"
ועם חיוכה העדין ענתה לי בסבלנות, כאילו יש לה את כל הזמן שבעולם: "לא, הן איתי בכיתה אבל אנחנו לא מדברות כל כך, למה?"
והלמה שלה השאיר אותי עם המחשבות שלי
למה באמת?
למה נשמה כל כך ענקית, שכבר במבט ראשון שמים לב לכך צריכה להיות לבד?
למה למרות כל העולם המלא שלה אף אחד לא מנסה להיכנס אליו?
או שמא הרחיקה את כולם ממנה.
אך עם חיוכה העדין והבלתי נשכח,
גם אם תרחיק אותי אלף ואלפי פעמים עדיין אנסה להגיע לליבה.
וכך הבנתי היום, שגם הנשמות הכי גדולות, גם האנשים הכי מיוחדים, אלה שכולם ירצו להיות איתם, מסוגלים להיות לבד ולהרגיש בדידות.
ומכאן הגיעה תשובתי : "זה פשוט קצת היה נראה מוזר שאת לבד ולא איתן"
קצת שקר לבן, אך לא יכלתי להגיד לה את האמת
שהיא נראית עם נשמה כל כך גדולה שזה בלתי נתפס שהיא לבד.
אך תשובתה הראתה לי שזה בסדר עבורה: "טוב לי לבד, וחוץ מזה אני פחות מעדיפה להיות איתן יש לי את עצמי כרגע וזה מספיק."
ובמשפט הזה, נפסקה שיחתנו, היא לקחה את דבריה שהזמינה ממני והלכה, לבדה ובשקט.
ואז הבנתי ממנה משהו אחד
שלפעמים, עדיף להיות לבד,
נשמה מושלמת שכזו עם עולם פנימי ענק לבדה
מאשר להיות אחת רדודה עם מיליון אנשים שרק יורידו אותה כלפי מטה