בבוקר אחד, נעים וקיצי, קמה ליבי מהמיטה, ונקודה כתומה על לחייה.
"מה זה יכול להיות?" שאלה את עצמה ליבי בהתמהמהות.
"מעניין מאוד".
כאשר ליבי הלכה לבית הספר, הבחינה שלעוד ילדים יש נקודות כתומות על פרצופם, הרבה נקודות כתומות…
ליבי לא הבינה מה זה, והחליטה לשאול את חברתה הטובה, גלי.
"תראי, איזה מוזר! ראיתי שלעוד הרבה ילדים יש נקודות כתומות על פרצופם".
אמרה ליבי לגלי במהלך שיחתם.
"מעניין מה זה, מה חשבת שזה יכול להיות?" שאלה גלי את ליבי, מסוקרנת מאוד.
"אולי… סמיילי שהחליט לגדול לי על הפרצוף, ורוצה שנהיה חברים טובים?" אמרה ליבי, כשהיא חצי רצינית, וחצי מתבדחת.
"מה פתאום, אני החברה הכי טובה שלך!" שכנעה גלי את ליבי, וגם קולה היה קצת מבודח.
"בואי נשאל ילדים אחרים, אולי הם יודעים מה זה". הציעה גלי.
"רעיון מעולה!" אישרה ליבי, ושתיהן הלכו לדרכן…
כשפגשו בדני, ידידם הטוב, שאוהבים הם לשחק ביחד, שאלו אותו אם הוא יודע מה זה, אך הוא לא ידע, וענה להן:
"נקודה כתומה על הלחי?
מעולם לא פגשתי דבר כזה,
אולי זה דג קטן שצומח לך על הפנים, ובסוף הוא יהיה דג ענק, ענק, ענק?"
ליבי וגלי צחקקו, אך לא השתכנעו.
"אולי תשאלו את יעל, היא בטוח תוכל לעזור לכן".
"נכון!" אמרו ליבי וגלי ביחד, בחיוך.
כשהן הלכו ליעל, חברתם, הנחשבת כחכמה בכיתה, נענו באותה התשובה:
"איני יודעת מה זה,
מעניין מאוד,
שאלתן אולי את המורה רינת?" אמרה יעל, כשהרעיון עלה לה בין רגע.
"המורה רינת!" אמרה ליבי בהתרגשות, והייתה בטוחה שהפעם תמצא את התשובה.
ליבי וגלי הלכו למורה רינת, נחושות לדעת מה זה, אך לא קיבלו תשובה.
"לא נראה לי שאוכל לעזור לכן, בנות מתוקות, תעזבו את זה, תהנו מההפסקה, ואם יקרה משהו, אתן תמיד יודעות איפה אני נמצאת". עודדה אותן המורה רינת, אבל כבר התייאשו.
כאשר ליבי חזרה מבית הספר, אמרה להוריה בפרצוף ממורמר:
"אמא, אבא,
גדלה לי… נקודה כתומה על הפרצוף!
אני וגלי שאלנו את כל החברים, ואפילו את המורה רינת, ואף אחד לא ידע מה זה.
אבל כבר התייאשנו, ואני אף פעם לא ידע מה זה".
"ליבי"… קול של צחקוק נשמע מהוריה,
"הנקודה הכתומה שיש לך על הפרצוף, זה נמש!
גדלים לך נמשים!"
"הנמשים הם נקודות כתומות או חומות הגדלות על חלק מאזורי הפנים, לפעמים יש הרבה.. ולפעמים יש פחות".. סיפרו לה הוריה.
"אה אה!
עכשיו הכל ברור, יש לי נמש!!" התפלאה ליבי, וקצת התרגשה.
"בסופו של דבר, זה היה נמש, שבסוף יהפוך להרבה הרבה נמשים, וזה הכל!"
