נַפְתּוּלֵי הַנֶּפֶשׁ / הדסה אביעד

יֵשׁ רְגָעִים שֶׁאֲנִי מַרְגִּישָׁה פָּשׁוּט לְבַד
כֻּלָּם שְׁכַחֲוּנִי וּמִסְתּוֹבֶבֶת אֲבוּדָה כְּנַוָּד

לִפְעָמִים אֲנִי מַרְגִּישָׁה שֶׁאַף אֶחָד לֹא חוֹשֵׁב עָלַי
לֹא זוֹכֵר אוֹתִי
כְּמוֹ אֲוִיר הַמִּתְבַּדֵּר בָּרוּחַ
שָׁקוּף.

זֶה קָשֶׁה לִי במיוחד לְאַחַר מִפְגָּשׁ עֹצְמָתִי
שֶׁבּוֹ אֲנִי מַרְגִּישָׁה חִבּוּר אֲמִתִּי

וְאָז הַמְּצִיאוּת מִתְנַפֶּצֶת
לִרְסִיסִים וּשְׁבָרִים
וְאֵינֶנִּי מוֹצֵאת דֶּרֶךְ שֶׁמְּתָרֶצֶת
אֶת התווים הַמְּנַקְּרִים

לָמָּה לַמְרוֹת הַהִשְׁתַּדְּלוּת זֶה לֹא קוֹרֶה?
וְכֵּיצַד יִתָּכֵן שֶׁהַמַּצְפֵּן עַל אוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ תָּדִיר מוֹרֶה?
לְלֹא הִתְקַדְּמוּת
וּבְאוֹתָהּ הַכַּמּוּת

הַנֶּפֶשׁ רוֹצָה לִבְכּוֹת
קִבְּלָה כְּבָר מַסְפִּיק מַכּוֹת
וְהַבֶּכִי לֹא מַצְלִיחַ לָצֵאת
הַדִּמְעָה מִן הַפְּנִים אֶל הַחוּץ מֻקְצֵת

וְזֶה כּוֹאֵב מִבִּפְנִים
וּמְדַרְדֵּר לִתְהוֹמוֹת
וְזֶה כָּבֵד כְּמוֹ אֲבָנִים
עַל גַּב לְמוּד מַהֲלֻמּוֹת
וְזֶה דּוֹקֵר כְּהַסְתָּרַת פָּנִים
וּמְטַשְׁטֵשׁ חֲלוֹמוֹת

מַהוּ הניסיון הַנּוֹכְחִי?
אוּלַי לְגַלּוֹת בִּי מַשֶּׁהוּ אָנֹכִי?
אוּלַי לְהַפְסִיק אֶת הָרֶגֶשׁ הָרַכְרוּכִי?
וְיֵשׁ בְּזֶה מַשֶּׁהוּ טָהוֹר וּמַלְאָכִי
לְהַרְגִּישׁ גַּעֲגוּעַ לַשֹּׁרֶשׁ שֶׁבְּתוֹכִי

זיכרונות וּמַחְשָׁבוֹת
שֶׁמִּתְעוֹרְרִות לְחַיִּים
תּוֹבְעִים לָדַעַת סוֹף
לַהִרְהוּרִים הַנִּצְחִיִּים