בעקבות לימוד השיר "הכניסיני תחת כנפך" / ביאליק
צל של בדידות מבעד לפתח הדלת
השקט מכאיב, מחריש אזניים.
צפיפות ממלאה את פינת החדר.
זרועות גדולות, חונקות, כולאות מותניים.
הלב נשרף בלהב שקר
בפנים הכל סוער ואין גלים.
הוא שוב נסחף אחר הרגש
רימו אותו הכוכבים.
השמים התלבשו בלבנה
גם שביל אור פנסי הרחוב כבה.
השכונה כולה התכסתה בעלטה.
טיפות גשם נוקשות על החלון
מעירות אותה משנתה
פיל בחדר, מועקה.
היא אוהבת את עונת הגשמים
בחורף השמים בוכים איתה.
אהבה היא רודן כמו קרבן לטרף, חסרת מנוחה.
