אַתְּ מְחַפֶּשֶׂת אֶת תְּחוּשַׁת הַכִּוּוּן
הִיא לֹא שָׁם.
מַשֶּׁהוּ בָּךְ כְּמוֹ קָרַחַת יַעַר
רִיק שֶׁל עֲצַבִּים.
אַתְּ הוֹלֶכֶת בַּשְּׁבִילִים הָעֲמוּסִים
מִשְׁתַּדֶּלֶת לֹא לִפֹּל עַל אֲבָנִים,
הוֹלֶכֶת לְלֹא הַפְסָקָה.
אַתְּ תְּקוּעָה בְּרֶצֶף שִׁגְרָה
שֶׁהִמְצֵאת לְעַצְמֵךְ,
מַמְשִׁיכָה וּמַמְשִׁיכָה בְּקֶצֶב אָחִיד
לֹא שָׂמָה לֵב
שֶׁהָרַגְלַיִם כּוֹאֲבוֹת.
אַתְּ נוֹפֶלֶת.
יָדַעְתְּ שֶׁזֶּה יִקְרֶה בַּסּוֹף
אֲבָל הַפַּעַם
נִמְאַס לָךְ,
אַתְּ בּוֹחֶרֶת לַעֲצֹר.
שֶׁמֶשׁ סְתָוִית,
נְשִׁימָה,
הַשֶּׁקֶט מִשְׁתַּלֵּט עָלַיִךְ.
קָרַחַת הַיַּעַר מַצְמִיחָה עֵץ
חַדֵּשׁ
כָּזֶה שֶׁנִּשְׁאַר לְכָל אַרְבַּע הָעוֹנוֹת.
יֵשׁ בְּךָ הֲבָנָה.
