האור בקצה המנהרה / שילה פייגנבאום

"קבלו אותם, הלהקה הכי מדהימה בעולם!" ארני היה חבר בלהקה הזאת, הוא ניגן על הפסנתר המשוכלל שקנו לו בעלי הלהקה. כרגע הוא הופיע על הבמה כאשר כל הקהל מריע, לסטיב, הזמר. ארני מאז ומתמיד קינא בסטיב ולא אהב אותו בכלל. בזמן ההופעות הוא הכי שנא אותו כי כולם עודדו וצעקו רק לסטיב. לאחר ההופעה שהייתה במנצ'סטר הם היו עתידים לטוס לניו יורק ולהמשיך שם את סבב ההופעות המדהים שלהם. חמש שעות לאחר ההופעה הם כבר היו במטוס לניו יורק, עם כל הציוד וכלי הנגינה. סטיב ישב עם אוזניות ונהנה מהטיסה, אך לעומתו ארני חשב רק על מה שהיה ועל איך שהוא שונא את סטיב שיותר מידי בטוח בעצמו. תוך כדי המחשבות הוא נרדם. הוא חלם מה היה קורה אם הוא היה הזמר בלהקה או אם הוא היה סתם אזרח רגיל שמגיע להופעות ומעודד את סטיב. "זה בטח היה משעמם" הוא חלם. לפתע הוא שמע בום והתעורר. אחרי כמה רגעי התעוררות ארני הבין שנחתו בניו יורק. הם יצאו מהמטוס אחד אחד עייפים ומתמתחים. כולם לקחו את מזוודותיהם והפקידו את כלי הנגינה אצל חברת הובלות מפורסמת. לאחר מכן מנהלי הלהקה הזמינו כמה מוניות בשביל חברי הלהקה ובשביל סטיב, ורק בשבילו- מונית VIP. " עוד סיבה לשנוא אותו" חשב ארני. כשהגיעו כל המוניות הם עלו עליהן ונסעו לבית המלון היקר בעיר- REGIS NEW YORK. לאחר שהגיעו הם התמקמו בחדריהם והתכוננו להופעה הקרובה, שתוכננה לשעה מאוחרת בלילה. כולם התקלחו נחו קצת וראו טלוויזיה, בשונה מהם ארני שגם עשה את אותם הדברים, חשב "זה פשוט לא הוגן שכל כך מעריכים ואוהבים את סטיב, זה לא הוגן". שעת ההופעה הגיעה וכולם כבר היו במקומותיהם. סטיב התחיל בדברים ולאחר מכן התחיל לשיר את השיר הראשון. לאחר עשרה שירים סטיב עצר להפסקה קטנה והמשיך לשיר. בשלב זה נגמרה ההופעה. כל המקומות בקהל כבר היו ריקים והלהקה נשארה וסידרה את כליה. ארני התכונן לצאת אך לפתע הופיעו שני אנשים משום מקום שארני פשוט לא הבין מאיפה הם הגיעו. הראשון התחיל לדבר ואמר לארני "אנחנו עוקבים אחריך כבר הרבה זמן…" "רגע, רגע, אתם עוקבים אחרי הרבה זמן?? כמה זמן בדיוק?" "זה לא משנה" השיב לו השני, והאיש הראשון המשיך לדבר "בקיצור, שמענו שאתה לא כל כך אוהב את סטיב" "אני שונא אותו!" "יותר טוב, אנחנו ועוד כמה חבר'ה תכננו מבצע פריצות לכמה בתי עשירים בעיר, תאמין לי, אנחנו מקצוענים בזה. אז בסוף הסבב תכננו לפרוץ לחדר של חבר שלך, סטיב…" "הוא לא חבר שלי!" "בסדר, תכננו לפרוץ אליו לחדר ולקחת את הכל. אתה מוכן לעזור לנו?". ארני חשב קצת ואמר לבסוף בשקט "אני אשמח לפרוץ לחדר של סטיב, אבל תדאגו, שסטיב יפגע ואני ארוויח" "מצויין השיב לו האיש השני "לי קוראים סמי ולחברי מייק, נתראה, הפריצה הראשונה מתוכננת למחר". אחרי פחות משתי שניות סמי ומייק נעלמו כהרף עין. הסימן היחיד לשהותם במקום היה כרטיס הביקור ששתלו  במעילו של ארני.
ארני חזר למלון וחשב על הפגישה עם סמי ומייק.  עלו בו חששות לגבי התוכנית למחר, מה יקרה אם ייתפסו? מה יעלה בגורלו אם ייתפס?
יום המחרת הגיע, וארני התכונן לפריצה. באותו יום מנהלי הלהקה הודיעו שבעקבות תקלה רצינית במנוע הימני של המטוס הם יטוסו להופעתם הבאה רק בעוד כשבועיים." זה פשוט מצויין" חשב בליבו ארני וחייך חיוך קטן.
הפריצה הראשונה עברה בהצלחה, גם השנייה ,השלישית והרביעית. בחמישית משהו התפקשש אבל הם הצליחו לברוח מבלי שיזהו אותם. הפריצה השישית הייתה מתוכננת לסטיב. לפריצה הזו ארני חיכה, לפריצה הזו  הוא הכי התכונן. בשעה 17:00 ארני עדכן את מנהלי הלהקה שהוא יוצא לסיבוב קטן בעיר. הוא הלך במשך 5 דקות עד שהגיע למקום המפגש שנקבע מראש עם מייק וסמי, הם כבר חיכו לו שם . ברגע שהגיע, מייק וסמי עדכנו את ארני בתוכנית הפריצה לפרטי פרטים. על כל שאלה הם ענו וזה מה שארני אהב בהם. זמן הפריצה הגיע, הכל הלך חלק בהתחלה, מייק וסמי נכנסו לחדר השינה של סטיב דרך החלון, פיזרו אבק מרדים בחלל החדר וחיכו עד ששמעו את קול נחירותיו של סטיב. לפתע החלה להישמע אזעקה. מייק וסמי נבהלו וניסו למצוא דרך להמלט, אך המשטרה כבר עמדה בדלת, ומאחוריהם כבול באזיקים היה ארני.

"שקט בבית המשפט" אמר השופט בעל החליפה המהודרת. ארני נשפט כרגע ללא כל עורך דין  שעומד לידו. הוא הרגיש שהוא עומד להפסיד במשפט. "בואו נשמע את דברי התובעים" להפתעתו ראה ארני את סטיב יושב בספסל התובעים ולידו עומד עורך הדין הטוב ביותר בכל ארה"ב-דיויד האריסון. "אוי לא" חשב ארני "עכשיו בטוח אני אפסיד". דיויד התחיל לדבר וכשסיים השופט פנה לארני "ומה יש לך לומר להגנתך"? "אני לא יודע אם אתם מכירים את הפושעים מייק וסמי אבל בגללם אני כאן". "כל כך אופייני לו " אמר סטיב בשקט בלי שאף אחד שמע "להאשים אחרים".
"במשטרה לא ידועים שום פרטים על פושעים אלו שאתה מזכיר". אמר השופט. "ועכשיו נעבור להפסקה ולאחריה אקריא את פסק הדין" . לאחר ההפסקה השופט דן את ארני ל15 שנות מאסר על שהיה שותף לשני פושעים ופרץ יחד איתם לבתי עשירים ובכללם לדירת התובע מר סטיב הופ.
מיד לאחר המשפט שני שוטרים לקחו את ארני לניידת המשטרה. "מה יהיה איתי עכשיו"? בכה ארני בליבו.
לאחר שנה בבית הכלא ארני  כבר היה מיואש. עברה עוד שנה והוא חשב שאין לו סיכוי לצאת מהמקום הנוראי הזה. שנה נוספת חלפה ובסופה ניתנה לארני הזדמנות לחזור לחיי החופש. "תוכל לשוב ולחיות מחוץ לכותלי בית הכלא רק אם תעבור את המבחן שנעשה לך עכשיו. ניצוץ נדלק בליבו של ארני, והסוהרים התחילו במבחן. בסוף המבחן ארני לא האמין כאשר הסוהרים הודיעו לו שהוא עבר את המבחן בהצלחה ועוד באותו היום ארני שוחרר.
השאלה -לאן? הדבר הראשון שארני עשה כשיצא היה לחפש עבודה, הוא חיפש בכל מקום אפשרי, אבל ידע שעם עבר כמו שלו דבר זה יהיה לא פשוט.
יום לאחר שקנה לעצמו דירה ורהיטים בניו יורק מהכסף שהרוויח. לראשונה בחייו חיפש אישה. הוא הזמין שדכנים, המון שדכנים, עד שנמצאה לו האישה המתאימה. קראו לה אנג'לה והיא הייתה קטנה ממנו בשנה אחת. הוא נפגש איתה מספר פעמים, והם החליטו ביחד להתחתן (!). אחרי כמה שנים נולד לו הבן הראשון ולו קראו אלן. הבן השני נולד לאחר כמעט שנתיים מדהימות בחברת אשתו ובנו. לבן השני קראו מייק על שם חברו של ארני (לא מייק הפושע, אלא חבר ילדות של ארני).את הסיפורים עליהם תשמעו בפעם אחרת.

ה-ס-ו-ף