גְּשִׁי בִּתִּי,
שׁוּבִי אֵלַי מִמַּעֲמַקִּים.
עֵמֶק הַבָּכָא כְּמוֹ סוֹגֵר עָלַיִךְ שָׁנִים,
וְטַעַם הַגַּעֲגוּעַ מַר, אֲנִי אָבִיךְ.
שׁוּבִי, נְסִיכָה.
לֹא מָאַסְתְּ בְּשִׁיטוּטִים אֵין סְפֹר בְּגַנִּי?
שָׁמַעְתִּי צַעֲקָתֵךְ אֵלַי מִבֵּין הָעֵצִים, אַיֶּכָּה?!
וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהָשִׁיב לָךְ כְּשֶׁפָּנַיִךְ מַטָּה מִפַּחְדֵּךְ מִפָּנַי.
לָמָּה לָךְ לִסְנֹט בָּךְ
עַל נְפִילוֹתַיִךְ?
רוֹצֶה אֲנִי בְּטוֹבָתֵךְ,
שֶׁבַע תִּפְּלִי צַדִּיקָה, וְעוֹד תָּקוּמִי עַל רַגְלַיִךְ.
מַאֲמִין אֲנִי בְּכוֹחֵךְ,
אַל תַּכִּי אֶת עַצְמֵךְ מַכָּה עַל מַרְדּוּת. אֲנִי סוֹלֵחַ.
אֲנִי כָּאן לָתֵת לָךְ כָּתֵף,
שׁוּבִי בִּתְשׁוּבָה אֵלַי.
לְהִתְחַנֵּן עַל לִבֵּךְ,
רַק בַּקְשִׁי וְאֶשָּׂא אוֹתָךְ עַל כַּפַּי.
מִשְׁתּוֹקֵק אֲנִי לִשְׁמֹעַ תְּפִלָּתֵךְ,
וְדִמְעוֹת הַזָּהָב שֶׁלְּךָ לֹא יָשׁוּבוּ רֵיקָם, אֲנִי מַבְטִיחַ.
וְלֹא, אֲנִי לֹא רוֹצָה לְהַכְאִיב לְךָ,
מִכָּל הַסְּדָקִים הַלָּלוּ אַתְּ רַק תִּגְדְּלִי.
קוֹמִי בִּתִּי,
שׁוּבִי לְמַלְכֵּךְ מִמַּעֲמַקִּים.
עַד הַתְּהוֹם בָּאתִי אֵלַיִךְ לְטַפֵּס עַל הַשְּׁבָרִים,
קוֹמִי, נַגְּבִי דִּמְעוֹתַיִךְ,
אֲנִי עוֹד אוֹהֵב אוֹתָךְ.
עוּרִי.
