השמש מאירה לי פנים
אינני מאנישה אותה כליל
היא מסמנת לציפורים
לשיר לי זמרת "בוקר מרנין"
תיאטרון חלק מגופי ונשמתי
אני שחקנית בעולם של נוכלים
בימאֵי שקר, שלא רוקדים לצלילי תופיי
אפילו אני לא רוקדת לצלילָיי
יש לי תהיות וציפיות לעתיד
עתידי הוא הצגה לא גמורה
הצגה עם שחקנים חסרי מחוייבות
שלא מוכנים להשקיע ולשרוד עד שעת השיא
עָבָרִי הוא כְּעָלֶה הנידף ברוח
הלך אך בלתי נשכח
משאיר חותם באדמה הרטובה
כאן, אך תם אפוף עלטה
הווה, בעל השפעה קריטית
כביכול לא קיים
הווה הוא עבר
ועבר כבר נשכח
שמש מחייכת חיוך ערמומי
תיאטרון מְצָפה להצלת הבמה
עָלֶה עצמאי נרמס ונקרע
נותר חפץ בודד, חפץ מפחד
דלתות הארון פתוחות לרווחה
אך אנשים עדיין מפחדים לצאת
שוטר מחפש קרבן באדם "שונה"
הנמצא בזמן ובמקום הלא נכון, מורשע כהפללה
השמש מאירה לי בפנים
מזכירה לי את כיסא העבודה המחכה לי
אם לא נלך מהעצים למציאות
בשביל מה אנו עומדים קיימים?
