הייתי כמו ציפור, עפתי והשתחררתי מכל הדאגות, הטרדות, והעייפות של חיי היומיום.
עפתי מעל אגמים, ראיתי פרחים, שמש ועצים, הרגשתי חופשי ומאושר.
לפתע התקדרו השמיים, האדמה הזדעזעה וכל הפרחים נשרו, גשם טפטף בכבדות וברק הבזיק בשמיים. מצב הרוח שלי התהפך בין רגע ובמקום כל תחושותיי הקודמות הרגשתי רק ייאוש וכאב. צעדתי בעייפות לעבר אחד הבקתות שהיו עוד לפני כמה דקות כה יפות ועליזות וכעת, כעת מצבן לא היה טוב בהרבה משלי. נכנסתי וראיתי צרור עטוף בשמיכות, התקרבתי אליו וראיתי תינוק, תינוק ישן בשלווה.
ואיכשהוא, בתוך כל הכאוס בחוץ זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי שלווה אמיתית.
