פגישה לא פגישה
כל היום פגישות פגישות
רק פגישות ואחריהן פרידות, ואז שוב פגישות
נפגש עם הזה, נפגש עם ההוא
נפגש עם משה, עם אליהו
נפגש עם סבא, עם סבתא
עם דודה, ודוד
נפגש עם כולם, אבל עם אף אחד
האם באמת פגשתי?
האם פגשו אותי?
מהי פגישה? ומה פרידה?
האם פגישה היא רק מבט או מגע?
או גם דיבור וחיבור?
האם בפגישות פוגשים אותי? או רק את ההוא?
את ההוא, כן את ההוא
שהעמדתי כמגן, לעצור כל כניסה אפשרית
ללב
פגישה
אני יושב לי לקפה והנה הוא ניגש – מטר שמונים, רזה ושרירי, מסריח מקפאין, עירני ביותר, כנראה כבר סיים כמה כוסות. עיניו כחולות, שאפשר לראות דרכן לתוך הנשמה, הבהירה החלשה, שפגעו בה יותר מדי, שכבר נמאס לה. שערו זהוב, ואפשר לחשוב שזו תוצאה של שמש בוקר אך לא. הוא מתחיל לדבר, קולו מחוספס, נשמע רגוע אך בעצם פגוע. הוא מדבר ומדבר, ואני שותה, לגימה, ועוד לגימה, שתי לגימות, ועוד שלוש. הוא שואל, ואני מהנהן עוד ועוד, עד בלי די. אני לוגם עוד, ואוכל מאפה קינמון מתוק להפליא, נראה ששמו סוכר במידה הנכונה. אני בולס, לועס, שותה, לוגם ומהנהן עד שכבר כמעט נמאס. הוא מסיים לדבר, שותק, כמי שמחכה לתשובה. אני מהנהן, שנינו קמים, הוא מהנהן שוב, מסתובב והולך. מכנסיו מלוכלכים וחולצתו מקומטת, כמו אדם שעבד שעות רבות. הפרידה מגיעה, אבל רגע, מה היה פה?
