מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ עַל שֶׁפָּקַחְתָּ אֶת עֵינַי,
מוֹדֶה אֲנִי לְךָ עַל הַבְּחִירָה שֶׁבְּיָדַי,
עַל הַבְּרִיאוּת וְהָאֹשֶׁר שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לִי בְּעוֹלָמְךָ,
עַל מִשְׁפָּחָה וַחֲבֵרִים, מָה שֶׁאֲנִי זֶה בִּזְכוּתְךָ.
כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר לִי קוֹרִים,
בֵּין אִם טוֹבִים בֵּין אִם רָעִים,
יֵשׁ מִישֶׁהוּ לְמַעְלָה אֲשֶׁר לִי אוֹמֵר,
תַּמְשִׁיךְ לְנַסּוֹת אַל תְּוַתֵּר,
וְגַם אִם נִכְשַׁלְתִּי מְלֻוֶּה אֲנִי בִּידִיעָה,
שֶׁבַּסּוֹף אַגִּיעַ אֶל הָעוֹלָם הַבָּא ,
וְשָׁם גַּם אֵין בִּי מַעֲשִׂים,
אַתָּה תָּבִין אוֹתִי וּתְחַבֵּק,
תֹּאהַב אוֹתִי וּתְחַבֵּק,
כִּי אַתָּה רוֹאֶה אוֹתָנוּ מִמְּרוֹמִים,
כִּי אַתָּה הוּא אַב הָרַחֲמִים.
