מלך השדה / דביר קיסר

היה היה פעם מלך. מלך השדה. מלך השדה היה מאושר, היה לו שדה ענק ועצום רק שלו. והוא היה המלך.
כל בוקר מלך השדה היה יוצא אל הממלכה שלו. וצועק: ”אני מלך השדה!”
וכל הצמחים והעצים היו מריעים ומשיקים עלים לכבודו. המלך שלהם.
יום אחד מלך השדה קם בבוקר. התמתח. והלך בעצלתיים אל הממלכה שלו. הרים ידיים. שינס מותניים. פתח את הפה וצעק: ”אני מלך השדה!”
אבל אוי ואבוי. מה קרה? מלך השדה היה צרוד! מלך השדה לא היה יכול לצעוק לנתינים שלו ולהזכיר להם שהוא המלך שלהם! הם ישכחו! המלך לא ירשה לזה לקרות. הוא יחפש מיד עצה. מלך השדה סובב ראשו סביב וחיפש את העזרה. משהו חזק עצום ובעל ידע ושנים שיעזור לו להבריא. ואז ראה את האורנים החזקים והגבוהים. הלך המלך אל האורנים וצעק אליהם: ”זה אני, מלך השדה! אתם יכולים בבקשה לעזור לי לרפא לי את הגרון?” האורנים הסתכלו עליו לרגע ופרצן בצחוק גדול ”תראו את המוזרניק הזה! קטנצ’יק שכמותו! מנסה להשיג את הצומי שלנו הגדולים! תעוף מפה נודניק!”
מלך השדה כעס נורא. ”אני הוא מלך השדה! אני אעניש אתכם! שמעתם??”
צעק כשהאורנים צוחקים ומנערים עליו מערומי אצטרובלים.
המלך כעס. אך מה יכול הוא לעשות? האורנים גדולים ממנו ולא מבינים את מוצא פיו! בלית ברירה הלך המלך אל בעל העוצמה הבא: השקדיות הגדולות ומכוסות השרף! המלך הגיע אל השקדיות ושאל: “שקדיות יקרות! התוכלו לעוץ לי עצה שתעזור לי לרפא את גרוני?”
השקדיות שמעו, השקדיות ראו, השקדיות לא זעו. העונה לא היתה עונת הפריחה שלהן אז בוודאי העניין אינו שייך אליהן. מה גם שאותו האחד המוזר אינו נראה האדם הכי הגון שיש. שתקו השקדיות והביטו בו בבוז.
הלך המלך אל העץ הבא: הזית!
בא המלך אל הזית שפל הקומה ואמר: ”זית זית! היש לך דבר מה שיעזור לי לריפוי גרוני הכואב?”
הזית זע ורעד. הזית שמע. הזית ראה. אבל לא אמר לו כלום. רק זע והרעיד את זיתיו. בלית ברירה הלך המלך מאוכזב וטייל בשדה שלו שפוף ואומלל. שקוע בצערו ומשפיל את מבטו נתקלו עיניו בלואיזה בנענע ובלימונית שלטשו בו עיניים.
אך פתח המלך את פיו והעשבים פתחו במקהלה: ‘המלך! מלך השדה שלנו! במה אפשר לעזור לאדוני המלך?’ המלך נדהם ‘איך הצליחו העשבים לזהות אותי?’ אך החליט לנסות את מזלו ושאל ישר: ”תוכלו בבקשה לרפא לי עת הגרון?”
מה רבה היתה הפתעתו כשהעשבים צייצו: ‘כמובן אדוני המלך! נרקח לך תרופה תכף ומיד!’
הסתובבה הלואיזה וטפחה לאבן החירשת שישבה לידה דומם.
הסתובבה האבן ונזעקה מיד: ”מלך השדה!”
שאל המלך את הנענע: ”איך תבין האבן כיצד לעזור לכם לרפא את גרוני?”
לא הספיקה הנענע לענות כשהאבן ליחששה: ”אדוני המלך צריך עזרה? אין זמן! חייבים לעזור!”
חשפה מיד האבן חור בגופה שמי הגשמים נאגרו בו והשמש חיממה אותם עד רתיחה והנענע הלואיזה והלימונית הרכינו ראשיהן אל תוך החור והשרו בתוכו את עליהן.
אמרה האבן: ”עכשיו, שתה אדוני!”
מלך השדה הרים את האבן, קירב אל שפתיו ולגם. ”חם” אמר והמשיך לשתות בזהירות.
סיים המלך את המשקה, פתח את פיו וצעק אל ממלכתו שלו בקול ברור ורם: ”אני הוא מלך השדה!”
מיד נרתעו האורנים, הזדעזעו השקדיות וניעור הזית ”מלך השדה שלנו חזר!” והשיקו עלים ונענעו ענפים לכבודו.
שאל המלך את הלימונית: ”מגיע לכן פרס את בזה אני סמוך ובטוח, אך אמרו נא לי, מה פשרו של כל המעשה?”
סחה הלימונית: ”אדוני המלך, אתה מגיע כל בוקר מרים מבט לשמיים וצועק שאתה הוא מלכנו, והצעקה אדירה היא, ומי ששומע אותה הכי ברור וטוב הם האורנים הגבוהים הם לא מחפשים אחר מי אתה ומה אתה אלא יודעים שפירוש הצעקה היא שהצועק אותה הוא המלך. השקדיות שומעות אמנם פחות טוב אך עדיין יודעות שהצועק הוא המלך. אבל אנחנו, העשבים, לא שומעים אותך בכזו בהירות, לכן פיתחנו את היכולת לזהות את קולך גם אם הוא מטושטש או חלוש. והאבן? האבן אפילו לא יכולה לשמוע אותך, לכן היא למדה כיצד לקרוא את שפתיך ולזהות את מראך ממרחק ותוך זמן קצר! וכך כל בוקר כולנו מבינים את צעקת ההמלכה שלך, בין אם שומעים ובין אם לאו”
המלך השתומם. דבר שכזה לא עלה במחשבתו. ”והזית?” שאל המלך ”הוא לא שמע אותי ולא אמר לי כלום!”
”הזית חברנו” אמרה הנענע ”טוב לב ונדיב, אך אילם. הוא בוודאי רצה להציע לך מעט מן השמן שיש לו לשתות ולהיטיב את גרונך, אך לא הצליח לומר לך את זאת”
המלך השתומם והתפעל והחליט: הנענע הלואיזה והלימונית יתברכו בכך שהיכן שלא יגדלו יהיו להם מים זמינים בשפע (המספר מדגיש שהוא יודע שזה הפוך אבל היי סיפור מה אכפת לכם). האבן תתברך בצאצאים רבים שיהיו בכל מקום שיש. והזית יזכה לעמידות גבוהה בפני אש, שכן הוא היחיד שאינו יכול לזעוק לעזרה במקרה חירום.
ואכן התוצאה לפניכם בכל שדה ושדה בעולם: עשבי התה מקבלים מים בשפע תמיד. צאצאי האבן נמצאים בכל מקום שרק אפשר. וניסיתם פעם לשרוף עץ זית?