כח הרצון / אליה כהן

"אבל המורה זה לא פייר שאתה מוציא רק אותי מהכיתה, גם דני דיבר." ככה בערך כל יום שלי מתחיל.  

רגע, עוד לא הצגתי את עצמי –  אז שלום, אני בני ואני לא התלמיד הכי מצטיין. אפשר גם לומר במילים פחות יפות שאני מפריע. מה זה מפריע אתם שואלים? מפריע זה אומר מפטפט עם חברים, מעביר פתקים בשיעורים, לא מקשיב למורה ואפילו הזמינו את ההורים שלי לשיחה הרבה פעמים. בקיצור, אני עושה שטויות. אבל אני לא סתם מפריע, אני מפריע פשוט כי משעמם לי בשיעורים, כי אני לא מבין כלום, כי יש תלמידים כמו אוריה שהם ממש חכמים או משהו כזה, שיודעים את כל לוח הכפל בעל פה ויודעים לעשות 100 כפול 100 ודברים מסובכים. אני לא כמו החננות האלה, אני לא אוהב ללמוד. חוץ מזה, איך אפשר להבין את המורה שלנו אם כל מה שאני זוכר זה שהוא אומר "בלה בלה בלה".
יש עוד חברים כמוני שלא כל כך אוהבים ללמוד כמו: איתי, רועי ונועם. אנחנו כל הזמן מדברים ומעבירים פתקים בשיעור. בקיצור, אנחנו מפריעים. אבל זה לא אשמתנו שהמורה לא מלמד טוב. פעם אחת כשהעברתי פתק לרועי, יצחק הסתכל והלשין למורה "המורה! בני מעביר פתקים באמצע השיעור!" המורה הסתובב אלי ואמר "תיגש אלי בסוף השיעור" הסתכלתי על יצחק במבט זועם והוא אמר "מה אתה רוצה? זה אסור"

בסוף השיעור נשארתי בכיתה.
כשכולם הלכו, המורה אמר לי "בני, בני, בני, מה אני אעשה איתך?  אתה מאחר, אתה לא לומד, מפריע ואז שואל למה הציונים שלך לא טובים."
– "אבל המורה בסך הכל העברתי פתק, מה כבר יקרה? "
– "מה כבר יקרה אתה שואל, תאר לך שכל התלמידים היו חושבים כמוך, איך היה הולך השיעור?"
– "אממ.. אתה צודק, לא חשבתי על זה ככה. אני אשתדל לא להעביר יותר פתקים בשיעור"
– "אבל זה לא רק זה, אתה גם מדבר בשיעורים, מפריע, לא מקשיב למורה, לא לומד, אתה לא עושה כלום בבית ספר!" ידעתי שכל מה שהוא אמר היה נכון אז התביישתי. "בני, זהו נגמר. אני אשלח אחד מתלמידי הכיתה שיעזור לך להשלים חומר. אמנם זה ייקח זמן, אבל לבסוף תצליח!" הייתי המום מהנאום של המורה ובעיקר מבויש מזה.

בסוף היום נגש אלי אוריה. הוא אמר "היי בני, מה נישמע?" עניתי לו בחוצפה "מה אתה רוצה?"
– "המורה אמר לי לעזור לך עם החומר שאתה צריך להשלים אז באתי, שנלך אלך או אלי?"
– "מה?! אותך המורה בחר? אני לא מאמין והסכמת? אפילו איך שהתנהגתי אליך תמיד?"
– "אל תדאג לגבי זה בוא נפתח דף חדש"
– "באמת? תודה!"

לאחר עבודה של שישה חודשים, הציונים שלי השתפרו מקצה לקצה. בעניין מה שהמורה אמר, הפסקתי לפטפט, הפסקתי להעביר פתקים וההורים שלי היו ממש גאים בי והכל בזכות המורה ואוריה.

ועכשיו לחלק שכולם חיכו לו, הממוצע במחצית א:40

והממוצע במחצית ב הוא:85!

ווהו! זה הרבה יותר טוב ממחצית א, אה?

בטח אתם שואלים מה קרה לאיתי רועי ונועם.
המורה עשה להם אותו דבר, רק עם יצחק ועוד תלמידים מצטיינים שאנחנו מודים להם.

בזכות כוח הרצון שלו והתמדה, עזרה מהמורה ועזרה מתלמיד, הצליח הילד להפוך לתלמיד טוב מאד