קרן שמש זעירה, שזה עתה זרחה
נשקפת לה בחלון האוטובוס,
ומאירה באור קלוש את הנוף הירוק.
העננים הבהירים רכים,
ואוויר הבוקר נקי.
קולות רדיו חלשים נשמעים מעברו של הנהג.
האזניות על אוזניי,
בין שיר לשיר,
מסתנן לעברי קול קלוש,
קולו של השדרן שמקריא בעצב,
הוא מקריא על עוד חייל צעיר שנפל, והשאיר אחריו עוד משפחת שכול.
על עוד אזרחית תמימה שנירצחה, עוד חיים שנגמרו להם בשניה.
ועל עוד חטוף מבוגר, שהביא איתו עוד חוסר וודאות.
הלב מתכווץ, לא מסוגל להכיל יותר.
עוברים הימים והשגרה ממשיכה.
השמש שוב זורחת,
האוטובוס שוב בדרכו,
והשדרן שוב מקריא,
עוד נופל
עוד נרצח
עוד חטוף
בפעם המיליארד הלב מרוסק.
ואיפה אלו שהשדרן הקריא בשבוע שעבר?
מישהו עוד זוכר אותם בכלל?
