אישי / יהונתן וינוקור

הוא מסתכל עלי. הוא צוחק עלי. הוא יודע את כל הסודות.
הוא מזלזל, לא מאמין בי, הוא דוקר נקודות רגישות.
אני בורח. אני צורח. אני רץ דרך קירות.
רק לא להיות איתו. להתרחק יותר. מוצא פינה ומתחיל בה לבכות.

הוא יודע תמיד, והוא לא שוכח כלום. מזכיר לי כישלונות ופחדים.
הוא מספר לי על ילד, מכוער ולא מוצלח, ילד בודד בלי באמת חברים.
הוא מספר לי על ילד, פוגע בכל הסובבים אותו, ולהורים הוא בכלל בן נורא.
הוא מספר לי על ילד, בוכה, קטן ולא נושם.
ילד מפחד ממנו, האיש במראה.

עד כמה אהבת את היצירה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן