שם, בבית קטן נמצא המקלט
מקלט יפה, מקלט מוכר
שבו במקום שכבת בטון
ישנה אישה שחיה כבר אינסוף סיבובי שעון
והקולות רועשים
יותר מדי אנשים
אבל בעצם לה זה כבר קרה
והאישה כבר נשארה בתוך השממה
היא הלכה עוד צעד, עוד דקה
בשביל הילדים ,הנכדים ,המשפחה
אני מסתכלת בדממה
עוד כוח להאמין עוד יממה
ובעצם לי כלום לא קרה
בכלל לי עוד יש נשימה
והנה היום עובר ונגמר
אז נתפלל שדלת הסלון תיפתח גם מחר.
