שדה מלא בדם רחוק רחוק, קרוב.
שעתיים נסיעה זה הרבה
וזה הכל.
במרחק נגיעה מהמוות, מהשכול.
חוסר בהירות , חוסר ברירה, קמים על רגליים
אנשים עכשיו צריכים עזרה.
עת להיות ועת לבכות,
אין מה לעשות חוץ מלעשות.
מוזר שדווקא עכשיו מצאנו פנאי
לדבר בלי לצעוק.
לשם שינוי,
לשמור בבטן ולשתוק.
חזרנו אל זמנים אחרים,
זמנים ששכחנו.
לא התפכחנו
רק נפלנו מהשמיים…
ונזכרנו.
ובינתיים
אנחנו מכורים לסם החדשות הטוב ורע.
תלויים באנשי השקר
החמושים היטב בתפקיד מפוברק ובחליפה.
דואגים לגורל האמיצים
יפי הבלורית והתואר.
כל ערב מתפללים לא להדליק נר חדש ,
להפסיק להקריב את הנוער.
ומחכים לזר של פרחים צהובים
שיופיעו בפתח הדלת,
ולרמז (כנראה קלישאה)
שיכול להיות פה אחרת.
