את הקטע הבא אני מקדישה לעילוי נשמתו של רס״ר מאור לביא ז״ל , בן 33 לנופלו , מסוסיה שבאזור הר חברון, לוחם בגדוד 450 חטיבת ביסל״ח אשר נפל ברצועת עזה. מאור ז״ל הותיר אחריו אישה וארבע בנות . (בקטע מוזכרים הספדים אשר ספדו לו חבריו, משפחתו וקרוביו .)
לכולנו מותר להיות חלשים , לכולנו יש איזה קושי מסוים שאנו חשים…
אבל מאור ידע שאת הרע מנצחים רק בטוב ,
יצא , התנדב ותמך באחר עוד לפני שידע שהרע מתכנן לערוב.
חבריו מספרים שהיה מצחיק ,עם חיוך עד השמיים
ואחלה של חבר, ישמור על האחר באש וגם במים.
אבא לא פחות ממדהים לארבע בנות מעולות ,
שלעולם לא ידעו שיאלצו להיות שכולות.
אך גם הוא לא הבין וגם הוא לא ידע כי את 7.10 אף אחד לא חזה .
מאור לא נשאר שאנן ויצא להילחם ,
עזב את הבית והלך בשבילי ובשבילכם.
ואז ביום אפל ובכלל לא צח,
הודיעו שמאור על קידוש ה׳ נרצח.
ומאור לא הראשון ולצערי גם לא האחרון ,
שיותיר לעולם חסרון.
חיילים נרצחים מידי יום בלי שום חוב…
ואני רק רוצה להאמין שאתה אבא טוב!
כי אני יודעת שאתה עמדם ,
ושבסוף תצילנו מידם.
אז האם להיות עם חופשי בארצנו אפשרי ?
אני מאמינה שכן שממך יבוא עזרי !
אז כמו מאור נשתדל לראות את האור ,
ולכסות בחיוך את החור .
כי את השמחה והאמונה שום משבר לא יקח .
ואת הנופלים לעולם לא נשכח .
חשוב שנזכור מאיין הגענו,
ומה ההיסטוריה של העם ממנו באנו.
לסיכום עברנו הרבה אז וגם היום,
בגלל שאנחנו עם חזק שרק רוצה שלום.
הרבה ניסיונות שהעם היהודי ימחק,
נעלם מהעולם ונתרחק
אף ניסיון לא הצליח …
כי ה׳ אותנו לא הזניח .
נלמד ממאור נעשה טוב ,
ושלעולם לא נשוב לכאוב.
