לבן דוד של אבי היה בן שהיה לוחם בחטיבת גולני/ וכל פעם לפני שהחיילים בחטיבה שלו היו יוצאים ללחימה, היו רושמים מכתבים לאהובים שלהם למקרה ש… בוקר אחד, שבת אחת, כל המשפחה ישבה בשולחן ושרה שירי שבת. שותים תה ואוכלים עוגה. לפתע הבן קיבל טלפון. הבן קם מהשולחן לבדוק מי זה שמתקשר באמצע שבת ורואה שזאת שיחה מהמפקד שלו. מיד עונה הבן ושומע ש "יש לך חמש דקות להיות למטה, כוננות מלחמה, יש מלא הרוגים" הבן אפילו לא חשב, לקח דף ועט והתחיל לרשום בחמש דקות מכתבים לאהובים שלו.
וכך הוא רשם: "לאהובים שלי, אם אני אפול, אני רוצה שתמשיכו לרוקד ולשמוח כמו שאני אהבתי. תקומו כל בוקר עם חיוך גדול. אל תבזבזו את החיים שלכם על מותי. תצאו, תבלו, תעריכו כל דבר גם אם הוא הכי קטן שיש. מידי פעם תביטו בעננים ואני אביט בחזרה. ותמיד תזכרו שנפלתי בכבוד ובגאווה ענקית למען המדינה שלי ולמען העם"
בצער רב, ההורים פתחו את המכתב וגילו עוד עולם שלם של בנם.
שהלך
ולא שב.
