מאז שמחת תורה האחרון,
ישר בבוקר כשמדליקים את הטלפון-
מופיעות בזו אחר זו ההודעות שגורמות לעילפון.
עוד אחד שמפונה מהבית, ועוד חייל שנהרג,
הלוואי שכל המחבלים יתלו ביחד על הגג.
עוד זמר מפורסם שתומך בחמאס-
כספים מועברים אל קטאר בלי סוף על מטס.
"יש גם מתיחות בצפון"-
טוב, אין ברירה, גם הלילה לא נצליח לישון.
אך למרות כל זאת, עוד ניתן לראות,
שמילואימניקים מקבלים המון מתנות,
ושאף מפונה לא מרגיש שאין לו למי לפנות…
חיילים מקבלים ארוחות מסודרות,
וכשאר אשת מילואימניק צריכה עזרה- היא תוכל להיעזר בשכנות.
דווקא ברגעים מתוחים ולא יציבים-
הולכות ומתבהרות להן אמונות שהאמנו בהם במשך שנים.
אז עם כל הכבוד לחיזבאללה- עדיין נשארה בנו התקווה,
ודגל ישראל ממשיך וימשיך להתנוסס למעלה בגאווה.
תגובה אחת
מהמםם