התעוררתי כמו בכל יום שבת,
קם ויוצא לתפילה בלי לדעת מה יקרה עוד מעט.
לפתע פתאום קול האזעקות,
ומגיעות שמועות של מחבלים, רציחות וחטיפות.
אני לא חושב פעמיים, ורץ להחליף למדים,
תוך כדי מדליק את הטלפון, ונפרד מההורים והאחים.
מבין, שמשהו אחר מתרחש, ומנסה להתכחש,
רואה עוד ועוד חברים, שגם אלי מצטרפים.
לאט לאט מבין את גודל האסון, שפקד אותנו.
ובידינו להציל את העם שלנו.
זהו תפקידי כחייל במדינה.
לשרת את עמי גם במצב של סכנה.
אתם רואים בי כגיבור. אני רואה זאת,
כשליחות שומר עליכם במסירות.
לי אל תדאגו ואל תהיו מוטרדים,
בעזרת ה' אחזור בקרוב עם המדים.
חכו בסבלנות. בקרוב אשוב
למשפחה לחברים ולביתי שביישוב.
לחיי הרגילים כבחור צעיר,
שרוצה רק לחיות ופשוט להיות,
בארצי מולדתי, ישראל שלי.
אני.
