עטעיפרון /נעם וסטרייך

עטים ועפרונות

יש כאלה ויש כאלה.

אלו שטועים ואלו שלטעות  פוחדים.

אלו שטועים וסימן מכוער אחריהם משאירים,

ואלו שרק צללים קלושים של טעות אחריהם מותירים.

אלו שבמעשיהם בטוחים,

ואלו אשר על הכל פעמיים חושבים.

אלו שמתישהו נגמרים,

ואלו שתמיד מתחדדים, תמיד משתלמים.

אלו שחותמם יישאר לעד,

ואלו שלוקחים סיכון שהכול בסוף יהיה לשווא.

עטים ועפרונות, עפרונות ועטים.

בעלי אותו תפקיד אך כל-כך שונים.

אני עיפרון.

ואולי גם עט?

פוחדת לטעות וחושבת על ההשלכות,

אך גם בטוחה במעשיי, רוצה להשאיר חותמות.

תמיד משתלמת, אך גם מתישהו נגמרת.

בכל פעם מחדש נשברת, אבל עדיין נשארת.

טועה ולא תמיד מוחקת.

מחדש מתחילה וצלקות משאירה.

אפרורית וקודרת, מלאת צבעים, מגוונת.

בוהקת ונסתרת.

אז מה אני? דיו או עופרת?!

שם אני ככה, ושם אני ככה.

אבל תמיד נשארת כלי כתיבה,

שרק להשאיר ממנה משהו אחריה רוצה.

ושופכת על הדף את נשמתה.