נכתב בהשראת סיפור ששמעתי
2365 טז סיוון התשפ"ג
ישראל, חיפה,24:30 בלילה, חוזר מאירוע חתונה של חבר, בדרכי חזרה לביתי שבקיבוץ בארי, אני עולה לכביש 232 ופתאום אני רואה שהמנורה של השמן נדלקת, אני ישר מבין מה זה אומר, אסור לי להמשיך לנסוע! אני עוצר בשוליים ומחכה לעזרה שתבוא כמה שיותר מהר.
אני מוצא את עצמי אובד עצות, אני עייף ורוצה להגיע הביתה בזריזות. אני מנסה לסמן לאנשים המעטים שעוברים שיעצרו אך ללא הועיל. 3:00 לפנות בוקר אני עדיין עומד ומצפה לעזרה ואני פשוט לא יודע מה לעשות אין תחנת דלק בסביבה, או אפילו איזו שכונת מגורים, אני לא שומר תורה ומצוות והחלטתי לנסות לפנות לה' בפשטות ,רק לנסות ,אולי אני אצליח, מה יש לי להפסיד? ממילא אין לי מה לעשות…. לפתע אני קולט רכב שמגיע לכיווני כבר התייאשתי לנסות לסמן אבל הוא החליט שהוא עוצר, הרגשתי כאילו הגיע "הגואל". מהרכב יצא בחור הנראה בחזות חרדית, הוא היה נחוש לעזור, הסברתי לו מה קרה והוא מיד נכנס לרכבו ונסע לחפש באיזו תחנת דלק את השמן הנצרך, הוא חזר לאחר כחצי שעה ועזר לי עד שיכולתי להמשיך לנסוע, הודיתי לו, והוא הודה לי על שזיכיתי אותו בעשיית חסד, הוא נתן לי את המספר שלו ואמר לי שכל מה שאצטרך שאשמור אתו על קשר, וכך נפרדנו.
במהלך החודשים האלו המשכנו לשמור על קשר, ואז הוא ניסה לשכנע אותי לבוא להתארח אצלו בבני ברק באחת השבתות, אמרתי לו שאחשוב על זה כי קצת קשה לנו בשמירת השבת. עברו כמה שבועות ולא המשכנו לדבר בנושא זה, הגיע השבת שלפני ראש השנה , היה לו חשוב שאגיע אליו ולכן הוא הלך להתייעץ עם רב מתי הוא חושב שהכי מתאים שאגיע אליו הרב אמר שעדיף לא בראש השנה שלא יעיק עלינו עם כל התפילות והסעודות אבל בשמחת תורה כדאי.
שבוע לפני שמחת תורה הוא מצלצל אלי בהזמנה אליו לחג, הסברתי לו שהזמנו את הורי אלינו, אך הוא התעקש שנבוא אליהם ושגם ההורים שלי יבואו אתנו, ונענינו להזמנה.
23106 12:00 בבוקר, אנחנו בדרכנו לבני ברק להתארח בשמחת תורה.
התקבלנו בביתו בחום ואהבה, האווירה בחג הייתה שמחה רקדנו, שרנו ,סעדנו, שמחנו בכבוד התורה, בלי לחוש בכלל מה קורה שם בדרום. בצאת שבת אנחנו פותחים את הטלפון ומגלים את הטבח הנורא שהיה באזור הדרום, בבית שלנו.. את ההרס, ההרוגים ,הפצועים, החטופים, חדירת מחבלים, אזעקות ללא סוף.
היינו בשוק, לא הצלחנו לעקל את מה שקרה, אף פעם לא דמיינו שיקרה דבר כזה ויותר מזה, איך מכל התושבים שם ודווקא בשבת הזו אנחנו ניצלנו!?!
אז רציתי לשתף אתכם, לי קוראים רועי ופעם לא באמת הבנתי למה הקב"ה עושה לנו כל מיני דברים שלנו נראים "מקרה" ,שאנחנו לפעמים לא באמת מבינים למה לנו זה קורה , אבל בסוף יש את התכנונים שלנו ויש את תכנוני שמיים ובסוף יתגלה הטוב מכל דבר, ובזכות זה שנפגשתי אם האיש " הרגיל" הזה, שהוא החליט שהוא עוצר לכמה דקות ועושה חסד, יהודה האיש המיוחד הזה, שבזכותו אני זוכה לעמוד פה עכשיו ולהינצל מהתופת הנוראה הזו, בזכות זה אני עכשיו בתהליכי חזרה בתשובה בהתקרבות לקב"ה, שמתכנן כל דבר בזמן הנכון לאותו בן אדם כדי שבסוף יהיה לו את הכי טוב ושימצא את האור שבקצה המנהרה.
שבעז"ה נזכה לעשות חסד עם כל אחד שעומד בדרכינו, לא משנה מי הוא הבן אדם, איך הוא נראה ומה הוא עושה בחיים, דבר ראשון נראה לנגד עיננו בן אדם, כמונו בדיוק, ולכו תדעו לאן כל חסד קטן יכול להוביל!
שנזכה לקיים את המשפט שאמר גלעד נחמיה ניצן הי"ד שמסר את נפשו למעננו במלחמת "חרבות הברזל": "במקום שאין אנשים תהיה איש ובמקום שיש אנשים תהיה ראשון".
