מכתב אחרון לבעלי/ אביה קחזם

חייל יקר,
גבורתך נישאת כמו נס על ראשך.
נזר תפארת מהווה עבורך.
מאורעות קשים הנשמעים כסיפורי מעשייה,
מתרוצצים ברחובות כמברק, מעוררים תהייה:
איך הצלחת על עוצמתם להתגבר?
הושיטו לך יד? נעזרת בחבר?
הייתכן כי ניצלו לא רק בעזרתך?
ואולי ממעל שיבחו את גבורתך?
הרבה שאלות יש לי אליך,
ידידי.
גם אני תמהה לפעמים,
על גבורה בלתי פוסקת,
אלא עד שהיא נפסקת;
ועל רצון להקריב
עד שהוא מתממש.
אני רוצה לספר לך על כל התשבחות,
על כל ההתפעלויות,
שקיבלת, אהובי.
קשה לי בלעדיך, בודד לי מאוד
לכן אני כותבת,
כדי שתהיה לידי, קצת יותר קרוב.
עכשיו מפרידים בינינו שמים וארץ.
שימחת רבים בהצלת קרוביהם,
חבל שילדינו ואני לא כלולים ביניהם.