אמונה בתופת / שירה בניטה

אֲגַם רָחָב שֶׁמִּתְחוֹלֶלֶת בּוֹ סְעָרָה

כְּמוֹ פִּיצוּץ בַּמִּנְהָרָה

הַפַּחַד מְשַׁתֵּק, הַמַּתֶּכֶת מֻצְמֶדֶת לָרַקָּה

אֲבָל אֲגַם לֹא עָצְרָה אַף לְדַקָּה

נֶאֱמָנָה בֶּאֱמוּנָתָהּ

כָּךְ  כָּל הַזְּמַן הִיא הָיְתָה

אוֹמְרִים שֶׁמִּנָּשִׁים תָּבוֹא הַגְּאֻלָּה

אֲגַם פָּתְחָה אֶת הַפֶּתַח כְּחוּדוֹ וְזוֹ הַהַתְחָלָה

הִיא צָמְאָה הִיא רָעֲבָה הִיא סֵרְבָה

הִיא שָׁמְרָה עַל הָאֱמוּנָה  בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ וְגַאֲוָה