אתם זוכרים איך זה היה להיות עצמכם? מי שהייתם לפני שהכל נהיה אפור כל כך? לפני שהפכתם למישהו לא מוכר? לפני שהכל נעלם באפלה? לפני שלמדתם להחביא את הדברים שהייתם בטוחים שחשובים? לפני שכל החברים נעלמו והבדידות גברה? הגוף השלם והבריא שהיה לכם לפני שכל דבר הפך לנשק? כל מי שאהבתם לפני שנעלמתם בתוך עצמכם?
האם אפשר למצוא אתכם שוב? את הבן אדם השלם שהיה שם או שהוא נאבד בדרך?
פעם הייתם מישהו אחר. פעם הייתם שלמים.
ומה אם הייתה דלת? דלת סגורה, שרק אתם יכולים לפתוח.
אבל לא סתם דלת- דלת שהייתה מובילה אתכם לחיים המושלמים, דלת שאם תעברו אותה כל כישלון יעלם,כל כאב יתמוסס, כל חרטה תנזל כמו דיו.
הייתם עוברים בה?
הייתם מוחקים את הכאב? גם אם איתו יעלם כל מה שבנה אתכם?
הייתם מוותרים על הצלקות שהפכו לזכרונות?
הייתם מוותרים של כל הדמעות שהזלתם?
הייתם מוותרים על מי שהפכתם אליו רק כדי לשכוח איך זה מרגיש להישבר?
תפריט
