שָׁחֹר, לָבָן וְאָדֹם קֵהֶה / הדר כהן

הַכְּאֵב לֹא נִרְפָּא, כַּיָּדוּעַ.
שֶׁהַחַמָּה יוֹרֶדֶת הוּא מִזְדַּקֵּק,
הַהִתְמַכְּרוּת לִכְאֵב נִתְפַּס לְהֶרְגֵּל,
בְּלִי לְהִגָּמֵל,
עֲקֻמַּת הַכְּאֵב עוֹלָה וְלֹא מִתְעַקֶּמֶת,
אֵין בְּחִירָה?
אֵין הַחְלָטָה, זֶה שָׁקוּף.
הַחֲרָטָה לֹא תַּעֲזֹר וְלֹא הִתְמַסְּרוּת.
הַבְּחִירָה בְּתִקְוָה קָשָׁה,
כִּי הִיא בָּאָה עִם הֶמְשֵׁךְ הַחַיִּים.
לְהַשְׁאִיר אֶת הָאָבְדָן מֵאָחוֹר.
כְּשֶׁהַגּוּף גַּם נוֹפֵל, הוּא קָם,
גַּם עִם שׁוֹבְרִים, מַחְלִימִים.
וְגַם הַנֶּפֶשׁ, הַתַּהֲלִיךְ מִצֵּב אֶת הַכָּאוּב,
הָעֲבוֹדָה מְשַׁחְרֶרֶת קְצָת אֶת הַלֵּב,
לֹא שֶׁהוּא לֹא מְרֻפֶּה,
וַעֲדַיִן קְצָת דָּחוּס, אָטוּם.
הִתְמַהְמְהוּת זוֹ לֹא בּוּשָׁה,
לָכֵן שָׁוָה הַכְוָנַת גִּישָׁה,
הַחֲתִימָה כְּבָר יָבְשָׁה
אָז מָה שֶׁנִּשְׁאַר זֶה לְחַכּוֹת לַשָּׁנָה הַבָּאָה..