חֲבֵרוּת הִיא יָד שֶׁלֹּא מַרְפָּה,
לֵב שֶׁמַּרְגִּישׁ גַּם בְּלִי מִלָּה.
לִהְיוֹת שָׁם תָּמִיד, בְּטוֹב אוֹ בְּרַע,
לִצְעֹד יַחְדָּיו, בְּכָל שָׁעָה.
חֲבֵרוּת הִיא צְחוֹק שֶׁמִּתְגַּלְגֵּל בְּלִי סִבָּה,
וְגַב חָזָק כְּשֶׁנּוֹפְלִים מֵהַפִּסְגָּה.
לֹא זְמַן יִקְבַּע, לֹא דֶּרֶךְ רְחוֹקָה,
חָבֵר אֲמִתִּי – נִשְׁאַר לְתָמִיד בַּלֵּב וּבַנְּשָׁמָה.
*השיר נכתב בעקבות הסיפור הנלמד בכיתה "מקץ עשרים שנה"/או הנרי
