לזכור את מי שלא פגשתי
מעולם לא חשבתי שאצטרך לפתוח את הטלפון שלי, לשבת בחדר ולהקליד מילים בכזה כאב. לספר על אנשים מיוחדים למדי, שהלכו ועכשיו נשאר רק לספר עליהם ועל לכתם בטרם עת.
אריה, אלי, מה אומר ומה אגיד על אנשים שלא הכרתי
אנשים שעליהם רק סיפורים וגבורות שמעתי
ולמרות זאת אני מרגישה אליהם חיבור מיוחד וצורך להגיד סליחה.
סליחה שלא דאגתי לבוא, סליחה שנזכרתי עכשיו לדבר, סליחה שלא הכרתי אתכם לפני.
אריה ואלי, האנשים היחידים שמעולם לא הכרתי, אבל עדיין בכל פעם שאני חושבת עליהם ועל הקרובים שלהם שנאלצים להתמודד, נשבר לי הלב, והם כאילו עומדים מולי ורואים את הכאב.
לצפות מהצד בכאבם של כל האנשים שהכירו אתכם, שמספרים ללא הפסקה בלשון עבר עליכם,
זה להבין כמה מיוחדים ומשמעותיים הייתם, למשפחה ולחברה שלכם, זה להרגיש את הכאב עובר אל מי שהיה רחוק יותר אבל עכשיו מרגיש הכי קרוב מתמיד אליכם.
אריה ואלי, הפרצופים היחידים שחקוקים לי עמוק בזיכרון,
למרות שמעולם איני ראיתי אותם פנים אל פנים, רק בדמיון.
אריה ואלי, מה הייתם לנו ומה השארתם לנו..
אפילו השמיים בוכים היום כמו אותו הבוקר בשש עשרים ותשע בדיוק כשבישרו על תחבולה ואתם עכשיו שם מסתכלים עלינו, בחיוך ושלווה.
עם לכתכם בטרם עת אני בטוחה במאת האחוזים, מכל הסיפורים, שהייתם רוצים שנישאר בחיים. נישאר שמחים. נמשיך ונפעל למען האחר. הייתם רוצים שהמשפחה תזכור אתכם אבל תמשיך להגשים את עצמה, כל אחד מהם.
אריה ואלי, אני מזכירה אתכם בכל מקום שאני רק יכולה.
הינכם בכל תפילותיי, הן בלב והן בסידור.
ואני מבטיחה שאתם תעמדו במרכז תפילתי בכיפור,
הכפרה שלי והסליחה שלי תוקדש לכם, על כל מה שלא הייתי השנה ועל מה שארצה להיות, כמותכם.
אז אלי ואריה, נכון שאין דבר שינחם את כולנו על לכתכם, על השנה שאינכם איתנו יותר,
אבל לפחות נדע במחשבה, שנרצה שמץ של חיוך או תקווה, שאתם במקום טוב, שומרים ומשגיחים עלינו מלמעלה. דואגים שנלך בדרכים שהספקתם להשאיר לנו וללמוד מהם לחיים שלנו.
אריה ואלי, לא משנה כמה זמן יעבור, שנה או עשור,
תמיד נזכור אתכם ונכאב בלכתכם– גם האנשים הכירו אתכם וגם האנשים שלא.
ובסוף אריה, אלי, אני מאמינה שניפגש ואזכה להכיר אתכם פנים אל פנים ואבין לא רק בדמיון על מה ומי באמת כולם מדברים.
מה שכתבתי ומה שאנסה לכתוב בעתיד, כמובן לא יהיה מספיק בכדי להכיל ולהביע את הכאב ואת כל המילים שניתן לומר ולספר עליכם,
אך מה שכתבתי זה מה שהייתי אומרת לכם לו רק הייתי אי פעם, במציאות אחרת,
מכירה אתכם.
אלי ואריה אוזן הי״ד היו קרובי משפחה שלי אשר נרצחו בחוף זיקים בשמחת תורה באותה השבת.
הם נרצחו במיגונית המוות בזיקים ובמותם הצילו נפשות רבות .
מאז אותה השבת, הם קרובים לליבי יותר מאי פעם.
