הילדים השקופים / תמר דבורה בובליל

הם שם, 

הילדים שיושבים בסוף הכיתה, 

שרק רוצים שמישהו יחייך אליהם בחזרה.

הם שם, 

הרואים ואינם נראים,  

הנקראים גם "הילדים השקופים". 

אלה שתמיד אנו חושבים  

"אם היה כאן כזה היינו עוזרים" 

אבל אנחנו עוורים, 

לא שמים לב לילדים השקופים, 

הילדים שבשבילם כל יום הוא מלחמה, 

שכל רגע בשבילם הוא עינוי בדממה, 

הילדים שתמיד נמצאים לבד בעבודות קבוצה.

הילדים, 

שתמיד יושבים בסוף הכיתה.