זכויות יוצרים / רועי גלטר

לֹא גִּבּוֹר אָנֹכִי, וְלֹא בֶּן גִּבּוֹר,
כִּי בְּרַעַשׁ הֲמוֹן צִלְצוּלִים נִסִּיתִי לִרְאוֹת אֶת הָאוֹר.
לַחֲתֹר לְמַגָּע, לְנַצֵּחַ בְּשֵׁם מִי שֶׁמֵּאָחוֹר.
בַּחַיִּים לִבְחֹר.

לִתְנוּעַת חַיִּים טִבְעִית רַק הִצְטָרַפְתִּי,
לְהָגֵן, לִשְׁמֹר וּלְהַצִּיל נִשְׁלַחְתִּי.
וְאִם בְּהֶבְזֵק אוֹר הִבְזַקְתִּי,
הֲרֵי שֶׁאוֹר שָׁאוּל נִקַּזְתִּי,
וְלַהֲשִׁיבוֹ זָכִיתִי,
כָּל עוֹד בִּי נִשְׁמָתִי.

כִּי עַם אֶל אֶרֶץ יָשׁוּב,
וּמִי שֶׁלְּדַם הָאָרֶץ קַשּׁוּב,
רוֹאִים בּוֹ אַתֶּם חָשׁוּב,
וְשׁוּב טְעִיתֶם, שׁוּב…

כִּי הַתְּהִלָּה–לְאֶרֶץ אֲשֶׁר זֵרוּעֶיהָ תַּצְמִיחַ,
וּלְאִמָּהוֹת–עָקְדוּ מִזְבֵּחַ,
לְשִׁמְשׁוֹ שֶׁל עוֹלָם,
וַאֲנִי–יָרֵחַ.

עד כמה אהבת את היצירה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן