אמיר, בן 25, חייל מהצפון:
יומני היקר שלום זה אמיר, השעה עכשיו שתיים עשרה וחצי בבוקר ואני עוד רגע יוצא לפעילות מבצעית בגבול סוריה. זה הולך לקחת כמה שעות וגם לפניכן הזהירו אותנו שזה הולך להיות מסוכן מאוד.
עכשיו חזרתי מהפעילות והיה לי נס גדול. אני אסביר לך, המפקד חילק אותנו לקבוצות וכול אחד הלך לחלק אחר באזור שהיינו. את הקבוצה שלי הוא שם קצת רחוק בכול שאר הקבוצות והמשימה שלנו הייתה לבדוק שהסורים לא רואים אותם. וקרוב למקום שהיינו בו היה מין בוטקה כזה עם אור ודגל , אני לא יודע למה זה היה שם. אחרי כמה דקות של שמירה אני ראיתי שמישהו הוריד את דגל סוריה ושם במקומו דגל ישראל, שניה אחר כך ראיתי את הדמויות בבוטקה מכוונות את הרובים שלהם לכיוונינו והם אמרו בערבית "ידים למעלה". והם התחילו להתקרב יותר ושמתי לב שזה המפקד והקבוצה שלו ואז אחד מהקבוצה שלהם ירה באוויר ולכיוונינו. ואז המפקד שם לב שזה אנחנו ואמר לו להפסיק.
לירי, בת 17.5, הלכה למסיבה:
היי יומנוש מה ניש? תקשיבב יש לי כרטיסים למסיבת טבע הכייי גדולה בדרום יהיו שם מלא אנשים ונערים כול הדרום פלוס יודעים על המסיבה הזאת זה הולך להיות כזהה כיף, אולי אני ייקח אותך איתי.
אומיגאד אומיגאד אתה לא מבין מה קרה! אני לא יכולה לנשום כמעט.
רקדתי מלא זמן ופתאום היום בשעה שש בבוקר כולם התחילו לברוח ולצרוח ולא הבנתי למה. ופתאום שתי בנות תפסו לי את היד ופשוט התחלנו לרוץ. הן נכנסו למכונית והתלבטתי אם להיכנס גם או לא, אבל אז הסתכלתי שניה אחורה והחלטתי להיכנס. כשנכנסתי למכונית הן בכו ולא הבנתי למה.
אחרי כמה שניות שהגבוהה מבניהן המשיך לנסוע הבנתי מה קרה, חצי שעה אחר כך ראינו ניידת אז היא עצרה ליד והתחילה להסביר מה קרה השוטר אמר שהוא מודע למצב והוא הזעיק עזרה אבל הוא ביקש שהיא תסביר יותר מה הולך שם. אחרי שהוא גמר לתחקר אותה הן המשיכו בנסיעה.
הן שאלו אותי איפה אני גרה ואמרתי בתל אביב, ואז גיליתי שאנחנו גרות באותו רחוב.
כשהגעתי הביתה אמא שלי בדיוק התעוררה וכשהיא ראתה אותי היא שאלה מה קרה וסיפרתי לה הכול.
יובל, בן 13, גר בניר עוז:
היי.. יומן. אמא שלי אמרה לי לכתוב בזה כדי לשתף מישהו ברגשות שלי, אני לא מבין בכלל למה אני צריך לעשות את זה, זה מטומטם.
לא משנה בוא ננסה.
אני ממש אה.. מתרגש לא אמ.. מחכה? לא יודע.
אני רוצה ששמחת תורה תגיעה כבר.
אתה שואל למה? בגלל שכול המשפחה מכול המקומות בארץ מגיעים לפה, לניר עוז.
וגם זה גם הפעם היחידה שאמא נותנת לי לחלוב את הפרות ואבא מסכים לי לעזור לו עם היבול. אני כול כך שמחח (:
אני מתכוון זה פסדר לא וואו.
אני חייב להיות בשקט עכשיו. היום בבוקר התעוררתי לצלילי אזעקות ההורים של כולנו אמרו לנו להיכנס לממד, אחרי כמה דקות הכניסו את כל הילדי לממד פנימי וההורים שלי אמרו לי לשמור על כולם כי אני הכי בוגר. אני לא יודע מה לעשות.
עבר יום ההורים שלנו הוציאו אותנו והם אמרו שעוברים למרכז להרבה זמן.
אביגל, בת 19, הלכה למסיבה עם חברה שלה:
שלום יומן יקר ואהוב, מה נשמע? איך הולך חייך? הכול בסדר? ברוך ה'. תנחש מה הסגתי לי ולשרה? אה רגע שכחתי לספר לך מי זאת שרה. אז שרה זאת החברה הכי טובה שלי מהגן טרום טרום חובה. אנחנו עושות הכול ביחד. אז תנחש מה השגתי? נו תנחש זה קל מה אכפת לך? אוקיי אז אני אגלה לך השגתי לנו… תופים תופים תופיםם כרטיסים ל.. מסיבת הנובהה המסיבה הכי טובה בכול חיי וחיי שרה. הבנת את הבדיחה? כאילו חיי שרה כמו הפרשה וגם חיי שרה, החיים של שרה, החברה שלי? חחחח.
אוקיי אני יודעת שהמסיבה היא גם בשבת אבל היא מתחילה ביום רביעי בערב. אז אני ושרה נשאר עד שעתיים שלוש לפני כניסת שבת/שמחת תורה. וגם לא בטוח שאנחנו נשאר יומיים שם בוא בוא בוא אל תגזים. וגם יש לנו חברים דתלשים וחילוניים שם אז הם יכולים לצלם ולשלוח לנו אז הכול טוב.
מחר זה המסיבה ויש לי כמה רעיונות למה ללבוש:
1] שמלה צמודה שחורה עם מכנס עד הברך
2] כמו הראשון רק עם מכנסי ג'ינס
3] מכנסי ג'ינס עם חולצת טי שירט
רגע יש לי את הרעיון הכי טוב בעולםםם, אני אלך עם 1 אבל אני אשים נעלי בלינסטון. כן וואי זה הולך להיות מושלם ואני אגיד גם לשרה ולרוני ולליהי ולליבי ולטובה ולסיגליתוש ולקים ולתמר.
אנחנו הולכות להיות הכי יפות בעולם אני מתרגשתתתת.
אוקיי אז התחלנו לנסוע לכיוון המסיבה באוטובוס כולנו
אני, שרה, רוני, ליהי, ליבי, טוב, סיגלית, קים ותמר.
אנחנו מבין הראשונים שהגענו. הגיעו בערך 100 בינתיים ואנחנו חבורה של 30 בערך אז כן יש זמן.
התחלנוווווו.
אני ושרה מחכות לאוטובוס שיבוא השעה עכשיו 10 וחצי בבוקר ויש לנו נסיעה של שלוש שעות בערך אז נגיע בערך קצת לפניי כניסת שבת.
עכשיו גם תמר, טוב ועומר מגיעים מוזר כנראה אין להם כוח להיות במסיבה יותר. יאללה.
הרגע הגעתי הביתה אין לי זמן לכלום אעדכן במוצאי שבת.
שבוע טוב יומן יקר וחמוד שלי. איך עבר הזמו אה?
אני רגע הסתכל מה החברה' שלחו לי מהמסיבה.
נכנסתי לכול מקום אפשרי ולא ראיתי שום עדכון מהם מוזר אבל נכנסתי לאינטרנט וכתוב שהיה מסיבה בדרום והיה שם בלגן גדול, מוזר מעניין לאיזה מסיבה הם מתכוונים. רגע אולי זה המסיבה שהיתי בה והלכתי. אני אתקשר לכולם לבדוק שהכול בסדר. התקשרתי וכולם דיברו איתי בצורה לא ברורה מתוך פחד, מוזר. וגם ספרתי לשרה.
נטע סגל, אמא ל4, הלכה לבית של אמא שלה לשבת:
שלום לך יומן יקר ונכבד. שמי נטע, אינני יודעת למה בכלל התחלתי לכתוב למחברת קטנה המכונה "יומן אישי". דעתי האישית היא שזה שטות מוחלטת אבל בעלי אומר שזה יסיר מעלי כל לחץ, ושיהיה לי עם מי לדבר או איך שהוא קורא לזה "לחפור".
אז עוד מעט מגיע חג הסוכות ואחר כך שמחת תורה, ואני לא יודעת איפה לעשות את שבת שמחת תורה. בעלי חושב שאנחנו צריכים ללכת להורים שלו שבדרום. אני אישית מפחדת במעט כי זה הדרום אי אפשר לדעת מה הערבים האלה יכולים לעשות, אני במיוחד חושבת על הילדים שלא יהיה לנו פתאום באמצע השבת אזעקה. אז אני מעדיפה שנלך לאימי שבתל אביב וזה גם חצי נסיעה מאיפה שאנחנו גרים, נתניה. וגם החלטתי עוד דבר קטן לחזור לצעירותי. כשאני אומרת "צעירותי" אני לא מתכוונת להיות צעירה אלה להתחיל לשמור שבת ולהתקרב יותר להקב"ה. למרות שלא יזיק לי קצת צעירות.
היום יום שישי ואנחנו עוד רגע עולים על המכונית לכיוון תל אביב. בעלי החליט להישאר בנתניה כי הוא לא מרגיש טוב. אז אני שמחה, יוני, קלרה וטומי נסענו אל אימי. ואני שמחה כי שמחת תורה 😊 אאדכן במוצאי שבת קודש.
אתה לא מבין איזה שבת משוגעת עברה עלינו! אני אסביר מההתחלה, הגענו לאימי היקרה, הבנתי שאחותי אמורה ללכת להופעה חיה בשבת בבוקר של איזה שהוא זמר מפורסם ברינו מארוס לא, ברונו מארס, כן ברונו מארס. אני אישית לא מבינה למה ללכת להופעה כאשר יש שירי ארץ ישראלי כל כך יפים ועדינים שכאלה. לא משנה אני סוטה מהנושא. אז בערב שבת כולנו יושבים לארוחת ערב שבת אני 4 ילדי ואימי היקרה מרים (העובדת הזרה קיבלה חופשה לשבת). לפני כן אנה (אחותי השנייה) הגיעה לביקור. אז אחרי זה הלכנו לישון. קמנו בבוקר לקול אזעקות כמובן כולנו נכנסנו לממד. הייתי בהלם כי לא הבנתי למה יש אזעקה בתל אביב. עד הצוהריים היה לנו עוד 2 אזעקות. עדיין לא הבנתי כלום אבל קיוויתי שנינה נהנתה בהופעה החיה של ברנינו מורסא אני מתכוונת ברונו מארס. בערך בשעה ארבע אחר הצוהריים הגיעה שולמית חברה של נינה, היא נכנסה בסערה לביתה של אימי עם הגור כלבים שלה. היא התחילה לדבר מהר "נינה אמרה לי להגיד לכם שיש מלחמה בכול הארץ, לא יודעים בדיוק מה קרה אבל מחבלים נכנסו ליישובי הדרום, הייתה מסיבה ולא יודעים בדיוק מה קרה שם, יש אזעקות בכול הארץ, יש חטופים. וברונו ברח מהארץ" ואמרה שהיא חייבת לעוף. ילדי נלחצו וניסיתי להרגיעם. אחרי חצי שעה כולם נרגעו. אחרי שעה נכנסה חברה של אימי ואמרה ששכנתה פתחה את החדשות ויש בלגן ענק בכול קצוות המדינה. לקראת סוף השבת העובדת הזרה הגיעה ואמרה שחצי מחבריה ללימודים נחטפו. במוצאי שבת היה לנו עוד ארבעה פעמים אזעקות אז החלטתי שנשאר עד ליום ראשון בבוקר. ונתתי לילדי לצפות בטלוויזיה והם פתחו על ערוץ ניקולודיאון והם ראו שתי סדרות אחת משפחת רעם והשנייה ויקטוריוס שאלו שתי סדרות מצחיקות יחסית לסדרות באנגלית.
ראם סגל, בעלה של נטע סגל, נשאר בביתו בנתניה לבד:
יום שישי 6/10.
היי יומן, אשתי והילדים הלכו לאמא שלה, אני לא רציתי לבוא אז אמרתי שאני חולה.
יום שבת 7/10.
פתחתי את הבוקר עם קפה ואז פתחתי את החדשות וראיתי שהיה בלגן בדרום ואז אמרתי לעצמי "איזה מזל שלא הלכנו להורים שלי זה היה יכול להיות נוראי" ואז המשכתי ביום, אכלתי ארוחת בוקר והלכתי לטיול עם לילי הכלבה שלנו. בדרך ראיתי את נחמן הירקן הכי טוב באזור והתחלנו לדבר כמה זמן עברנו מנושא לנושא (זה קצת עיצבן את לילי) ואז הוא שאל אם לא הלכנו לתל אביב לשבת. ואמרתי לו שרק אשתי נסעה.
סיפור אמיתי (רוב הסיפור ממומצא לגמרי)
שירה (לא שם נכון), בת 16 (לא גיל נכון),נחטפה ביחד עם הכלבה שלה:
היי יומני המהמם עוד מעט שמחת תורה וזה ממש מיוחד פה בניר עוז כולם שמחים וזה אווירה ממש טובה וכיפית כזאת. וגם כל המשפחה יוצאת לטיול בשדות, אפילו לוקה מגיעה, לוקה היא הכלבה שלי.
אני לא מאמינה, אני לא מאמינה. חטפו אותי. אההה. אני וכולם המשפחה הלכנו ואז פשוט חטפו אותי. וגם לוקה איתי. אם לא עשו לה כלום כי היא נראית כמו בובה, מזל.
אני כבר מלא זמן פה לא כיף לי. הבנתי שהם לא אוהבים רעש אז פשוט אני או בשקט או ישנה או מלטפת את לוקה. זה די מוזר היא לא השמיעה צליל מאז שלקחו אותנו, כנראה היא מבינה את המצב. אני גם עם עוד אנשים פה, כולם שותקים ונראים עייפים.
ישש שמעתי שעומדת להיות עסקה ואני מבין הראשונים שעומדים להשתחררררר.
כולם פה רשעים וחסרי לב.
אני בצלב האדום אני רואה את גבול ישראל
אני בישראל.
אני אחרי הטיפולים, ההורים שלי סיפרו לי שאחרי שחטפו אותי הם לא מצאו את לוקה והם חיפשו אותה בכול מקום אפשרי.
יומני משפחת ביבס:
(ה"יומנים" הם מנקודת מבט של כל אחד מהם. זה מבוסס על מידע אמיתי מקרים אמיתיים אבל לא כל דבר נכון)
נקודת מבט: ירדן ביבס:
שלום יומן, שמחת תורה מתקרבת ואני מחכה לחגוג אותה ביחד עם שירי, אריאל וכפירי הקטן. אנחנו נהיה פה בקיבוץ בשבת.
אני יוצא החוצה לרגע.
הם חטפו אותי הם לוקחים אותי איתם לעזה. אני ממש מקווה ששירי אריאל וכפיר בטוחים.
אוי לא. נכנסנו לעזה, הם מכסים לי את העיניים, הם לוקחים אותי לאנשהו. אוי מסריח פה.
עבר כבר כמעט שנה הם אמרו לי לדבר למצלמה כדי להראות שאני חי. וגם גיליתי ששירי, אריאל וכפיר נחטפו גם באותו יום, אני לא מאמין.
עבר עוד חצי שנה פלוס או משהו כזה, אמרו לי שאני משתחרר מחר. אני ממש רוצה שגם ששירי והילדים ישוחררו גם בקרוב.
אני יצאתי מהשבי אני בדרך לצלב האדום ואז לישראל.
היומן של שירי ביבס:
היי אני ממש מתרגש לשמחת תורה כי זה קדוש יפה ושמח ויש את האווירה הכי טובה בעולם, לא בעולם בכול היקום אפילו. יהיה ממש כיף עם ירדן הוא בטח ישמח ממש גם. ואריאלי וכפירי החמודים והקטנונים האלה. אנחנו, נשחק, נשמח, נרקוד, נטייל ועוד מלא דברים. אני גם מקשטת את הבית ואת הקיבוץ.
ירדן יצא החוצה ולא חזר. אני אצא עם הילדים לראות מה קרה. אהה. הם פה, המחבלים. לא, הם לוקחים אותי ואת הילדים. מסכנים קטנים שלי. הם בוכים ומפחדים, אני לא רוצה לדעת מה יקרה בהמשך.
הפרידו ביני לבין אריאל וכפיר, אני לא יודעת לאיפה לקחו אותם אבל אני שומעת את כפירי שלי בוכה. ואני חושבת שאני גם שומעת את אריאלי קורא לי, זה קשה לי לשמוע אותם ככה, זה גורם לי להיות עצובה.
עברו כבר כמה ימים ולא שמעתי אותם אני מפחדת שכבר קרה להם משהו.
היומן של אריאל:
למדנו היום בגן על חג שמתקרב: שמחת תורה שזה חג שמגיע אחרי סוכות ואמא אמרה שהיא אוהבת את החג הזה מאוד
אנחנו בבוקר של שמחת תורה ואבא יצא ואני לא יודע איפה, לאמא יש פנים לחוצות. היא יצאה החוצה לראות איפה הוא, אני אלך אחריה ואני אראה גם.
יש אנשים מפחידים בחוץ. הם לוקחים אותי ואת אמא וכפיר.
אני לא עם אמא ולא עם כפיר, אני מפחד.
היומן של כפיר:
אני רואה את אמוש שמחה וגם את אבא וגם את אריאל, אז גם אני שמח.
אבא יצא וגם אמא אבל אני עליה אז גם אני יצאתי איתה. הינה אריאל. אוי יש פה אנשים מפחידים. הם לקחו אותי רחוק מכולם.
