כל פעם שאני רואה אותה
אני רואה
עולם שלם שאף אחד לא ידע
שזר לא יבין
החיים שלה
שגרה
כל כך
לא
שגרה
45 דקות להתארגן
10 דקות לרדת במדרגות
45 דקות עוזרים לה לאכול
10 דקות יורדת עוד יותר מדרגות
20 דקות לעזור לה לעלות להסעה
ולמצוא מי יוריד אותה בסוף היום,
סיפור אחר.
ולמרות הכל
ולמרות האתגר
אוהבת אותה
רואה אותה
מחייכת אליה
נותנת חיבוק ונשיקה
מנסה להבין
איך להבין אותה
לפעמים אני חולמת
על נס
אולי אלוקים יעזור
אולי היא תתחיל לדבר
אולי יום אחד היא תתעורר
ותוכל להגיד את שמי
אולי היא תסביר מה קרה
שבמשך 18 שנה
זו רק הייתה
אי
הבנה
אבל
בינתיים
אני אמשיך לשאול אותה
"איך עבר היום?"
"איך את מרגישה"?
ואדע
שהיא מרגישה את האהבה
גם בלי
יכולת
לתת
תשובה
—
השיר שכתבתי עוסק באחותי הגדולה שיש לה צרכים מיוחדים ואינה יכולה לדבר. בשבילי, החיים איתה הם חלק מהשגרה, אבל אני מתחילה להבין כמה זה לא רגיל. השיר מבטא את התחושות שלי ואת הפרספקטיבה שאני רואה על החיים יחד איתה, תוך ניסיון לתאר את הקשר שלנו ואתגרים היומיומיים.
