מלכה בעל כורחה
משכימה קום
לארגן את ביתה
מוחה בסמרטוט את שאריות דמעותיה
מטאטאת מתחת לשטיח את שברי החיים
מחייכת לתמונת נוף אישה הנודדת מפני הבנים
הדורשים את מנתה יותר.
סופרת רגעים שלא תשוב לחוות
היא נשארת לבדה מול החלל שנותר
צחוק ודמע מהולים בחייה
אך כוח החיים מושך אותה לבלי היכר.
אט אט מתגנב פחד לליבה
חודר עוד ועוד חומה
שמא הזמן הקצוב בלבה
ישכיח את
צחוקו
חיוכו
חיבוק השמור רק לו.
מלכה בעל כורחה נותרת עם שברי לגו פזורים סביבה
צבעוניים
מכאיבים.
