ט-י

הַחַיִּים כָּאן הֵם חַיִּים קְצָת מְשֻׁנִּים זֶה לִחְיוֹת כְּיַלְדָּה בְּעִרְבּוּל חֲדָשׁוֹת וְאֵרוּעִים לִחְיוֹת בְּתוֹר יַלְדָּה יִשְׂרְאֵלִית בְּמִלְחָמָה, יַלְדָּה רְגִילָה, שֶׁאוֹכֶלֶת וִישֵׁנָה. עַל פְּנֵי הַשֶּׁטַח, פְּרָחִים

 ישבתי על המיטה נראה שאצלי המזל בחיים זה חולשה שוב הקירות מתעופפים, שוב הלב דופק ושוב.. כל היום דיברתי, כל היום צחקתי אבל משהו בתוכי

זה התחיל לפני המון שנים באחו ירוק עם הרבה פרחים שם חיו להם באושר משפחות רבות של פרפרים יפים הזמן עבר והאחו המשיך לגדול ולפרוח

מבחוץ תמיד נראיתי כמו הילדים האחרים בניו יורק – בלונדינית, עיניים חומות שקד. הסתובבתי במסדרונות בית הספר ודיברתי עם חבריי באנגלית שוטפת. אבל תמיד היה

הייתי כאן הרבה לפניכם. לא, אני רציני. כשקירותיו של הבית עוד היו מחופים בשכבת לבנים אפורות, וגג הבית היה לבן וחלק, אני הייתי כאן. כשרעידת