
החיים כאן / רתם אורלין
הַחַיִּים כָּאן הֵם חַיִּים קְצָת מְשֻׁנִּים זֶה לִחְיוֹת כְּיַלְדָּה בְּעִרְבּוּל חֲדָשׁוֹת וְאֵרוּעִים לִחְיוֹת בְּתוֹר יַלְדָּה יִשְׂרְאֵלִית בְּמִלְחָמָה, יַלְדָּה רְגִילָה, שֶׁאוֹכֶלֶת וִישֵׁנָה. עַל פְּנֵי הַשֶּׁטַח, פְּרָחִים

היום שאחרי / טליה אלדד
ישבתי על המיטה נראה שאצלי המזל בחיים זה חולשה שוב הקירות מתעופפים, שוב הלב דופק ושוב.. כל היום דיברתי, כל היום צחקתי אבל משהו בתוכי

קצת יותר מפרפר/ תאיר שירה מרמלשטיין
זה התחיל לפני המון שנים באחו ירוק עם הרבה פרחים שם חיו להם באושר משפחות רבות של פרפרים יפים הזמן עבר והאחו המשיך לגדול ולפרוח

סוד של עם / הלל פיקאר
מבחוץ תמיד נראיתי כמו הילדים האחרים בניו יורק – בלונדינית, עיניים חומות שקד. הסתובבתי במסדרונות בית הספר ודיברתי עם חבריי באנגלית שוטפת. אבל תמיד היה
הרשימה / איתן סלצר
אותו היום הגורלי הגיע. היום שבו כל תלמיד ברחבי הארץ מקבל הודעה שבה מבשרים לו לאיזה ישיבות הוא התקבל. כל תלמיד יודע את המאמץ ואת
רק אני / נטע לאה ציונוב
אני, אני המחולקת למלא אני קטנים. אבל מתי אוכל להיות האני הנכון ששולט על הכול? לא האני הפנימי, לא האני החיצוני ולא כל שאר האני
אל ארץ הקודש / הודיה ארליך
"אל תדאג לנו, אנחנו נהיה בסדר, תברח, תברח ואל תסתכל לאחור… רק זכור תמיד בני, זכור תמיד כי אתה יהודי…" מילותיה האחרונות של אימי עוד
שלווה / טוהר עמוס
כל יום נראה אותו הדבר. אני הולך לבית הספר וחוזר הביתה, ואחר הצהריים מכין שיעורים או משחק עם חברים שלי. שום דבר לא משתנה מיום

הייתי כאן הרבה לפניכם / אנונימי
הייתי כאן הרבה לפניכם. לא, אני רציני. כשקירותיו של הבית עוד היו מחופים בשכבת לבנים אפורות, וגג הבית היה לבן וחלק, אני הייתי כאן. כשרעידת