יא-יב

כְּשֶׁיָּבוֹא הַמָּשִׁיחַ, וְיָקוּם קוֹל חַיִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וּנְשָׁמוֹת הַצַּדִּיקִים שֶׁמָּסְרוּ אֶת גּוּפָם עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם יָשׁוּבוּ לִתְחִיָּה, אֲנִי שׁוֹאֶלֶת אֶת עַצְמִי, הַאִם גַּם אֵלּוּ

עֶרוֹם עֲטְרָה כְּלִילַת יֹפִי / וּבְתוֹכָהּ אֲנִי דָּמֶה לְשׁוֹקֵק לְמַיִם עַל יְדֵי אֲגַם / וּבְיָדוֹ אֵין כְּלִי יַעֲמֹד הוּא אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל / עָטוּף בְּאַרְגָּמָן

אתה חושב- אני צריך להמשיך אבל הכוח בגוף נגמר אולי את הכול צריך להחשיך כדי להיטען אל הקרב הזה אבוא מוכן בקרב הזה אנצח בקרב

לחיי ההחלטות שלא לקחנו לחיי הצחוק גם כשעוד כואב לחיי כל המילים שלא אמרנו לכבוד הגוש שבגרון שלא עוזב זה בשמם של כל המה אם