אַשְׁרֵי הַלֵּב שֶׁאֵינוֹ מוֹדֵד זָהָב כְּדֵי לָדַעַת אֶת עֶרְכּוֹ.
בְּעוֹלָם שֶׁרוֹדֵף אַחַר בָּרָק מַתַּכְתִּי,
אֲנִי בּוֹחֶרֶת בְּחֶסֶד שֶׁל הַדְּבָרִים הַקְּטַנִּים.
לֹא בְּאַרְמוֹנוֹת מָצָאתִי שֶׁקֶט,
אֶלָּא בְּכוֹס תֶּה שֶׁנִּשְׁכְּחָה,
וּבַשֶּׁמֶשׁ שֶׁנִּשְׁעֶנֶת עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן.
הֶהָמוֹן אוֹסֵף חֲפָצִים כְּדֵי לְמַלֵּא שְׁבָרִים,
אַךְ הַנֶּפֶשׁ הִיא מְבַקֶּשֶׁת רַק לִהְיוֹת.
פַּשְׁטוּת, הִיא עֹשֶׁר שֶׁקֶט,
מַלְכוּת שֶׁאֵין לָהּ קָהָל,
שֶׁפַע שֶׁלֹּא צָרִיךְ לְהוֹכִיחַ.
בְּעוֹד הָעוֹלָם מוֹדֵד חַיִּים בְּמִשְׁקָל שֶׁל רְכוּשׁ,
אֲנִי סוֹפֶרֶת אוֹתָם בִּרְגָעִים שֶׁל נְשִׁימָה.
וְכָךְ אֲנִי חַיָּה,
לֹא בְּחִסָּרוֹן אֶלָּא בְּחֵירוּת.
כִּי מִי שֶׁמִּסְתַּפֵּק בַּמּוּעָט,
אֵינוֹ עָנִי לְעוֹלָם.
