כְּשֶׁיָּבוֹא הַמָּשִׁיחַ, וְיָקוּם קוֹל חַיִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וּנְשָׁמוֹת הַצַּדִּיקִים שֶׁמָּסְרוּ אֶת גּוּפָם עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם יָשׁוּבוּ לִתְחִיָּה,
אֲנִי שׁוֹאֶלֶת אֶת עַצְמִי, הַאִם גַּם אֵלּוּ שֶׁמֵּתוּ בַּנְּשָׁמָה אַךְ מַמְשִׁיכִים לָלֶכֶת בֵּינֵינוּ יַחְזְרוּ?
הַאִם גַּם הֵם יָקוּמוּ לִתְחִיָּה, לֹא מִן הֶעָפָר אֶלָּא מִן הַשֶּׁבֶר?
אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל אַחִים שֶׁלָּנוּ שֶׁנִּלְחָמִים כָּל יוֹם מִלְחָמָה שֶׁאַף אֶחָד לֹא רוֹאֶה.
הֵם הוֹלְכִים, הֵם נוֹשְׁמִים, אֲבָל מַשֶּׁהוּ בָּהֶם כָּבוּי.
הָעֵינַיִם שֶׁלָּהֶם מְדַבְּרוֹת שֶׁקֶט שֶׁל כְּאֵב, הַלֵּב שֶׁלָּהֶם מִתְגַּעְגֵּעַ לְמַשֶּׁהוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָגַעַת בּוֹ.
הֵם נָתְנוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ שֶׁלָּהֶם שָׁם בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הָעוֹלָם נִשְׁבַּר וּמֵאָז הֵם חַיִּים פֹּה, אֲבָל גַּם לֹא לְגַמְרֵי.
וּכְשֶׁאֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל תְּחִיַּת הַמֵּתִים, אֲנִי לֹא יְכוֹלָה שֶׁלֹּא לְקַוּוֹת שֶׁגַּם הַנְּשָׁמוֹת הָאֵלּוּ שֶׁנִּשְׁבְּרוּ בְּשֶׁקֶט, שֶׁנָּפְלוּ בְּלִי לְהִקָּבֵר יָקוּמוּ.
שֶׁהַכְּאֵב יֵרָפֵא, שֶׁהַנֶּפֶשׁ תִּמְצָא מְנוּחָה.
שֶׁגַּם הֵם יָשׁוּבוּ לָאוֹר, לֹא מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה, אֶלָּא מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה שֶׁבִּפְנִים.
כִּי אוּלַי הַגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית תָּבוֹא כְּשֶׁלֹּא רַק הַגּוּפִים יָקוּמוּ אֶלָּא גַּם הַלְּבָבוֹת.
כְּשֶׁכָּל נְשָׁמָה עֲיֵפָה, כָּל אָדָם שֶׁאִבֵּד אֶת עַצְמוֹ בַּדֶּרֶךְ, יִמְצָא שׁוּב אֶת הָאוֹר שֶׁבּוֹ.
וְאָז נֵדַע שֶׁתְּחִיַּת הַמֵּתִים הִיא לֹא רַק סוֹף שֶׁל כְּאֵב הִיא הַתְחָלָה שֶׁל נְשִׁימָה מְחֻדֶּשֶׁת, גַּם לְמִי שֶׁחַי, אֲבָל מֵת קְצָת מִבִּפְנִים.
