ט-י

לבד, בודדה ככה אני מרגישה. זו כבר הפעם החמישית השבוע שאני כותבת פה. בהתחלה כשקיבלתי את היומן הזה לפני שנתיים בכלל לא חשבתי שאי פעם

ירושלים והיער המסתורי מקום המפלט שלי ,לשם רציתי להגיע , אל היער. רצתי לא יכולתי להפסיק, הצלע שלי כאבה אבל לא וויתרתי. רציתי לרוץ לברוח

טבעי לשמר צוהל כל אילן, הצומח בגן כי היום הוא חגו, יום כלבבו כולם עליו מדברים רעים לו נוטעים. פירותיו אוכלים ובשבחו מברכים אך חולף,

בין כותלי הארמון השחור עמדה אישה ושמה מסיכה מאירה החומות נותרו כבויות ושחורות האישה המשיכה לקחת עמה את החושך. שהייתה נכנסת לביתה המסיכה הייתה נעלמת

פני רצה לאורך השביל, הכי מהר שהייתה יכולה. בעודה מוחה את הדמעות שכבר הצטברו במורד פניה היא חשבה איפה תוכל לישון, מה תאכל לארוחת הערב