במזח חונה לה סירה קטנה,
מלאה באהבה ותשוקה להרפתקה,
אך העוגן הכבד תקוע בחולות,
והסירה,
היא נמשכת אל הקולות,
ללא כל יכולות,
להתקדם.
לעוגן יש פחד איום ונורא,
מי הוא יהיה ללא הסירה?
מה יקרה אם חלילה תיפגע?
הסירה נאבקת ומגיעה למרחבים,
רוכבת היא על גבי הגלים,
משוטטת בימים הכחולים.
לאחר שחזרה,
כה מרוצה,
נכנסה למזח הקטן והמוכר,
והעוגן, מה יכול היה לומר?
לנזוף? לכעוס? לצעוק בקולי קולות?
שתק, וננטע במקומו בין החולות.
