הִיא מְחַיֶּכֶת, עֲטוּיָה עַלִּיזוּת וְשִׂמְחָה,
חִיּוּכָהּ הַמְסַנְוֵר מְטַשְׁטֵשׁ אֶת הָאֱמֶת הַמַּכְאִיבָה.
מִתַּחַת לִשְׁכָבוֹת קוֹרְנוּת שֶׁל תְּמִימוּת וְתָעוּזָה,
עוֹמֶדֶת אִשָּׁה שֶׁחֹנֶקֶת סוֹד,
עֶצֶב כָּבֵד וְאַכְזָבָה מֵאָהוּב.
הַבָּחוּר עִם הַהוּמוֹר הַנֶּעֱרָץ, זֶה שֶׁהִצְחִיק אֶת כֻּלָּם,
בַּלַּיְלָה נֶאֱבָק כְּדֵי שֶׁאִישׁ לֹא יִשְׁמַע אֶת הַבְּכִי.
וְהַשְּׁכֵנָה שֶׁמְּפַזֶּרֶת כַּוָּנוֹת טוֹבוֹת כְּדֵי לְהֵרָאוֹת חֲשׁוּבָה,
מִסְתַּבֵּר שֶׁרָאֲתָה תָּמִיד רַק אֶת עַצְמָהּ, וְהַשְּׁאָר – לֹא בֶּאֱמֶת עִנְיְנוּ אוֹתָהּ.
אַךְ הַנַּעַר שָׁם, רְצִינִי וְשׁוֹנֶה, מַבָּטוֹ נִשְׁאָר נָקִי.
לֹא נִסְחָף אַחֲרֵי צְחוֹק מְאֻלָּץ
הַמַּסֵּכוֹת הַצִּבְעוֹנִיּוֹת וְהַמְגֻוָּנוֹת לֹא חִלְחֲלוּ אֶל עוֹלָמוֹ,
וּמִכָּל מַעֲמִידֵי הַפָּנִים שֶׁסְּבִיבוֹ – הוּא בּוֹחֵר דַּוְקָא בָּהּ, שֶׁתִּהְיֶה אִתּוֹ.
