הניצחון של רוני / נטע נווה-נוני

לא תמיד הכול נראה מושלם, גם אם זה מה שמראים לכם, כי גם כשאתם רואים חיוך תדעו שיש סיפור מאחוריו.

יומני היקר.
אממ… כן, זאת הפעם הראשונה שאני מנסה לכתוב לעצמי ככה הפסיכולוגית שלי אמרה לי לעשות אמרתי לעצמי נזרום ונראה, אולי זה באמת יכול לעזור למצב.

אז אני בת 15, גרה בנתניה, ואלה החיים המתוסכלים שלי.
אני עוברת מבית לבית, מנסה למצוא את המשפחה שבאמת מתאימה לי כזו שתהיה באותן אנרגיות שלי, שתכיל ותאהב אותי.
כי אני באמת חושבת שאחרי מה שקרה לי… מגיע לי הכול.

אה אופס עוד לא סיפרתי מה קרה.

לפני חודשיים הייתי הילדה הזאת מוקפת חברים, שמחה וחייכנית.
נכון, אני בת יחידה ואין לי אחים, אבל אף פעם לא נתתי לזה חשיבות באמת שהיה לי כל מה שילדה יכולה לבקש.

אני ומשפחתי הקטנה נסענו לבת מצווה של בת דודתי הכול היה מושלם, ערב שמח, מלא צחוק ואהבה.
אבל בדרך חזרה… הכול השתבש החיים שלי התהפכו והפכו לסבל.

נסענו לפי כל הכללים, נסיעה רגילה, שקטה.
אבל לנהג שנכנס מולנו לא היה כל כך מושלם.
כן… הוא פשוט נכנס בנו חזיתית, בדיוק במקום שבו ההורים שלי ישבו.
והם… הם לא שרדו.
המשפחה היחידה שלי לא שרדה.

אני איבדתי הכרה לא כל כך הבנתי איפה אני ומה קורה סביבי.
רק לאט לאט אחרי שהתאוששתי אז נפל לי האסימון והבנתי הכול,
קלטתי שנותרתי לבד.

מאז אני מחפשת משפחה שתכיל אותי באמת.
לחברות שלי, לכולם אני מראה שהכול בסדר, שעברתי את זה, שאני חזקה.
אבל בחדרי חדרים אני מתפרקת
ואין אף אחד לצידי.

כן יומני היקר, זה בקצרה הסיפור שלי.
ככה אני ממשיכה לחיות ולחייך כאילו הכול בסדר איתי כי אין לי באמת ברירה אחרת.

אני יודעת שההורים שלי מסתכלים עליי מלמעלה וגאים בי.
אני עוברת דברים שבחיים לא הצלחתי לדמיין.
אבל למרות כל הקושי המתסכל הזה אני גם לומדת לצמוח.

__________________

אני מניחה את היומן שסבתא נתנה לי לקרא אחרי תחנונים. אני מביטה בה ואומרת: אומייגד, סבתא, אני לא מאמינה שעברת את כל זה ועדיין שידרת שהכול בסדר אני ממש מעריכה אותך! את הסבתא הכי מושלמת שיש!

סבתא חייכה והשיבה: ניצחתי הכול באמת ניצחתי הכל!
הצלחתי להקים משפחה,
ברוך ה׳ יש לי נכדים, ובדרך גם נינים ואני פשוט גאה בעצמי שלא ויתרתי.

ולמרות כל השמחה והאהבה שאני מראה לעולם עדיין יש בי צלקות ושריטות קטנות בלב.