הוא לא ראה בעיניים. הוא רץ באמצע היער כל כך מהר, שזה היה נראה כאילו אין לו רגליים. זה הסוף? כבר הגיע?
זה היה יום רגיל כשאר הימים. טוב, זה התחיל כיום רגיל. כשג'ימי התעורר משנתו, הוא ראה שהשעה היא 2:43 . "מוזר" הוא אמר לעצמו. למה הוא התעורר בשעה כזו מוקדמת? "טוב, כנראה נדודי שינה" הוא אמר לעצמו. הוא יצא אל סלון ביתו, והלך להוציא אוכל כדי לאכול. הוא הלך למקרר, הוציא אוכל, ויצא אל מרפסת ביתו. האויר היה קר, והעננים כיסו את השמיים. היה שקט. רק מידי פעם שמע ג'ימי חתול מיילל או ציוצי ציפורים. פתאום הרגיש שאפו רטוב. הוא גם שם לב שראשו רטוב. החל לרדת גשם קל. "טוב" אמר לעצמו, "אני אלך להביא מטריה". הוא רצה להיכנס חזרה הביתה, אבל פתאום הוא גילה שהדלת נעולה. הוא ניסה ללכת לצד השני כדי להיכנס לבית, אבל גם הדלת השנייה הייתה נעולה. ג'ימי אמר לעצמו: "טוב, לא להיכנס לפאניקה", אבל הדבר היחיד שהוא הרגיש זה לחץ ופאניקה. עכשיו כבר כולו היה רטוב. הוא ניסה לחשוב מה לעשות עכשיו, אבל לא היה לו שום רעיון. הוא ניסה לחפש אנשים שיעזרו לו, אבל לא ראה אף אחד חוץ מ- 2 אנשים, על גג בניין, מסתכלים לעברו. האנשים היו עם בגדים שחורים, ועם מסכה שחורה. ראו להם רק את העיניים. ג'ימי נבהל. "מה זה? מי אלה?",הוא שאל את עצמו. ג'ימי ראה שיש להם משהו ביד. הוא זיהה – גרזן. "אני חייב להימלט!", הוא חשב לעצמו. הוא התבונן על המרפסת, וניסה למצוא משהו שיוכל להימלט איתו, כשפתאום הוא ראה – אקדח וו תפיסה! הוא לקח את האקדח חבלים וניסה לשלוח את החבל על המרפסת. הוו תפיסה נתלה על האבנים של המרפסת. "יש! זה עובד!", חשב לעצמו ג'ימי. הוא שיחרר את הוו תפיסה, ושלח אותו לעבר בניין קרוב. "אוקיי, עכשיו הניסיון", הוא אמר לעצמו, להרגיש ביטחון. הוא קפץ, והוו תפיסה שלח אותו לאוויר. הוא צעק והסתכל לאחור, וראה ש- 2 האנשים רודפים אחריו. הוא נס מהם כמה שיכל, עד שהאנשים האלה שלחו קרן לייזר כזו לעברו, והוא נחת על סבך עצים ועשבים. הוא ראה את 2 האנשים ממשיכים קדימה – והוא נשאר שם. הוא יצא מהסבך והסתכל סביבו. מלא עצים וחבלי עצים היו מסביב. פתאום הוא ראה איש מולו שאומר: "ג'ימי היקר, הגעת!"
