היי קוראים לי יעל ואני בת 15 רציתי לספר לכם על מה ששינה לי את החיים.
יום אחד חזרתי הביתה מהבית ספר {בגיל 13} ולא ראיתי אף אחד בבית נזכרתי שאמא אמרה לי בבוקר שהיא הולכת לבית קפה עם אבא והיא תחזור הביתה ואבא יחזור לעבודה.
אחרי כמה דקות אמא התקשרה ואמרה לי שהיא בדרך הביתה.
בינתיים אני אכלתי, שחקתי, ראיתי סרט ופתאום דפיקה בדלת פתחתי את הדלת וראיתי שוטרים לא הבנתי מה קרה אבל הבנתי שקורה משהו לא טוב כי למה שיופיעו בדלת פתאום חיילים ושוטרים?!
הם שאלו אותי אם אמא בבית אמרתי להם שהיא בדרך הביתה ואז הם התחילו לשאול אותי שאלות בת כמה אני, מי בבית, ומתי אמא צריכה לחזור דיברתי איתם יחסית הרבה זמן ואז אמא נכנסה הביתה ולא הבינה מה קרה.
השוטרים לקחו את אמא לחדר ודיברו איתה בזמן הזה אני הסתקרנתי ורציתי שכבר יגידו גם לי מה קרה אחרי בערך רבע שעה אמא יצאה וסיפרה לי שאבא נפצע קשה בפיגוע בדרך לעבודה.
התחלתי לבכות והסתגרתי בחדר עד שהבנתי שלא בדיוק יעזור לי להסתגר כל היום בחדר, אמא נכנסה לחדר ואמרה לי שהיא נוסעת לבית חולים לאבא ושזה אומר שאני צריכה לשמור על אחים שלי, אמא אמרה שכנראה אני אצטרך לשמור עליהם ועל הבית כל התקופה הזאת, אמא אמרה שנוכל לבקר את אבא רק שמצבו ישתפר.
בינתיים החלטתי לקבל על עצמי לעשות הרבה דברים שיעזרו לי להתגבר על הלחץ, הפחד, וכל הרגשות המעורבבים שיש לי עכשיו, למשל – להתפלל, לעזור לאמא ובקיצור לעשות מצוות.
אחרי חצי שנה של עליות וירידות במצבו של אבא אמא הודיעה לנו שמחר הולכים לבקר את אבא!
התרגשתי כל כך כי לא ראיתי את אבא כבר חצי שנה, אבל גם קצת פחדתי כי אבא בטח נראה שונה ולא כמו שראיתי אותו לפני חצי שנה.
שהלכתי לישון לא הצלחתי להירדם כל הזמן חשבתי רק על אבא ועל איך יהיה מחר, אחרי הרבה זמן הצלחתי להירדם.
בבוקר אמא העירה אותי והודיעה לי שיוצאים עוד שעה בערך, התרגשתי והתארגנתי מהר, התחלנו את הנסיעה לכיוון בית החולים שהאוירה באוטו היא התרגשות ושמחה.
חנינו והתחלנו לעלות לבית חולים הגענו לחדר של אבא .ראיתי את אבא על מיטה של חולים ולא דמיינתי שאני אראה אותו ככה כי אבא בשבילי היה גיבור והוא התמודד תמיד עם הכל.
אחרי כמה דקות של התרגשות והלם אבא סיפר לנו מה קרה בדיוק הוא סיפר שבדרך לעבודה הוא עצר לתדלק את הרכב ופתאום הוא ראה מחבל שמנסה להרוג אנשים והוא מתחיל לירות אז אבא מהר הוציא את האקדח וניסה להרוג את המחבל אבל למחבל היה רובה שזה יותר חזק מהאקדח אז אבא לא הצליח להרוג אותו והמחבל לא הצליח להרוג את אבא ברוך ה אבל הוא הצליח לפצוע את אבא ולכן אבא נפצע.
אחרי הסיפור חזרנו הביתה ואחרי שבועיים אבא חזר הביתה!
אבל מאז אבא צולע והוא לא יכול לעשות הכל.
אבל בזכות הפציעה של אבא המשפחה שלנו יותר רגישה, עדינה, ומכילה.
מקווה שנהנתם לקרוא את הסיפור שלי ועל החיים שלי.
