מביט למעלה, השמיים בוכים מעליי באפור,
חושב מה יהיה איתי, הכל נראה שחור.
טיפה ועוד טיפה, אני נרטב וזה קשה,
רוצה למצוא פינה, למצוא איזה מחסה.
הבית רחוק מדי, הוא לא פה קרוב,
בלי סווטשירט או מטריה, אני מתחיל לרעוד.
הגוף שלי ספוג, הכל פה רטוב,
אני לבד ברחוב, ואין לי לאן לעבור.
היד רועדת, שולף ת'נייד מהכיס,
מחפש קול של בית, שאת הקור הזה יביס.
אבל הקו נסגר, הכל נחתך בשנייה,
אמרו לי "תסיים וביי"…
מביט שוב למעלה ורואה קרן שמש מבצבצת. מרגיש סיכוי והזדמנות חדשה לחיי
