האגם נראה שקוף ורדוד,
במקביל הזרם מתמוסס בצער.
ברגע שאתה חושב שהגעת לליבו,
אתה שותק ומבין שאתה רק על החוף.
למרות שהגלים רומזים על שביעות רצון ושלווה,
כל מה שאתה רואה זאת סצנה מחושבת.
נראה ששגרתם חסרת מאמץ וקלה,
הם נמענים כל הזמן מלהיות טרחה.
בתוך כל זה, הדברים שהם מסתירים,
הם שלוחי רסן וחסרי שליטה.
ברגע שהדחף לפרוק מתחיל לחלחל דרך הסדקים,
הגלים מתרחקים, בורים בעקשנות לפערים.
הם מותירים אחריהם צדף במקומם,
טיזר חסר מושג למה שהתבשל בראשם.
מנגינה מרגיעה מהדהדת בפנים,
שבתוכה שוכנים זיכרונות מאושרים.
פסים של אור השמש מתעכבים בצלליות,
הים מתנודד אחורה כאילו הוא מתחרט.
ניצוץ של כאב מבזיק קלושות על פניו,
קבור עמוק, מבטל באופן סטואי את האובדן.
