והארץ עוטה אור שחר
תושבים אט אט קמים
אך עם היום החדש העולה,
יש שאיתנו לא ממשיכים.
חיילים שלא יחזרו עוד הביתה,
שיחייכו שוב רק בחלומות.
שהצחוק שלהם צרוב בזכרונות.
חיילים שקולם יהדהד בין הסלעים, המדרונות.
כי קול הצפירה הוא הזעקה,
שהם לא יכולים עוד לזעוק.
קול דממה דקה מחוט השערה,
כאב כל כך עמוק.
כי במותם ציוו לנו חיים,
ובשבילם לעולם לא נשתוק.
ואנחנו כאן בזכותם
אנחנו כאן להרים קול בשבילם
ואנחנו כאן לוודא- לא לשכוח
ואנחנו כאן כי הם היו לפנינו
ובזכותם יש לנו כוח.
