זה תום, זה תמיד תום, הוא איכשהו בכל מריבה נמצא, תמיד איתו רבים, מסביבו תמיד יש מכות, תמיד העונשים הם גם עליו, וזה לא מפסיק אני זוכרת אותו מכיתה א’ הילד הבעיתי שתמיד מסתבך בצרות!
הוא מפחיד אותי לקראת השנה הקרובה אבל נקווה שבחופש הוא השתנה לפחות טיפה בתקווה שלטובה!
השנה התחילה ולכיתה הצטרף איתי ילד שקט ומפונם, ביישן וצנום הוא התקרב לתום כדי להכיר חברים ופנה עליו בשאלה.
אבל איך לא?! תום ענה לו בתשובה מתריסה וכועסת ואיתי לרגע נבהל אבל ישר אחרי זה הוא התעשט ושאל את תום:” תום למה להתעצבן? זה כיף לך?”
תום שהיה רגיל שמפחדים ולא מחזרים אליו תשובה לרגע הופתע אבל איתי כבר משך אותו לחצר לשחק, ותום הופתע יותר. הם התחילו לשחק ותום התחיל אפילו לחבב את איתי. הם הזמינו עוד ילדים למשחק וזה היה בין ההפסקות היחידות שאני זוכרת שתום לא הרביץ.
מכאן זה רק השתפר איתי שינה את תום במשך כמה חודשים קצרים, משהו שאנחנו לא הצלחנו בכמה שנים ארוכות.
הם נהפכו לחברים הכי טובים הם דיברו אל דברים שהם אוהבים, שיחקו, צחקו ואפילו בישלו ביחד(!).
איתי עזר לתום לטמון את הכעס בתוך תוכי הלב שלו. הוא הבין מאיפה נוצר הכעס שלו יותר מהר מימנו.
איתי התגלה כקוסם הוא פתר לנו בעיה הוא הפך בן אדם אחד לבן אדם אחר משהו שהרבה יעוצות ופסיכולוגים ניסו ולא הצליחו בכזאת קלות! הוא שינה את תום לשתי קצוות שונים!
אבל השיא היה בסוף שנה איתי ותום הכינו מצגת שבה הם הסבירו ביחד מה זה כעס, למה זה טוב, ולמה זה רע.
הם הכינו עוגיות בכישרון אפיה שהם גילו אצלם, וביחד כל הכיתה ארזנו אותם ואחרי זה שלחנו לחיילים.
כשסימנו להכין את כל המארזים, 33 תלמידים התישבו במעגל ותום ואיתי דיברו וסיפרו כמה חשוב להפוך את הכעס והעצבים למטרה חיובית של נתינה ושותפות ולבסוף תום ביקש שקט ולסכם את השיעור, אם אני היתי צריכה לסכם שיעור כזה היה לוקח לי במקרה הטוב 5 דקות אבל הוא אמר משפט אחד שנכנס לכל אחד ואחד מהכיתה ללב, נכנס ולא יצא: “שתדעו לכם” הוא אומר ופונה אלינו “שאני הבנתי שהעוצמה לא נמדדת בכוח של הידיים, אלא בלב שמוכן לשנות."
